תלמידי יוגה - הצביעו והדיחו את האלימות והשקר מחיינו

עמדה מצפונית, בחירה בשינוי

בין האימון לבין המציאות הישראלית: מדוע שתיקה וניטרליות הן שיתוף פעולה עם מחוללי הסבל, וכיצד ערכי אי-האלימות והאמת מחייבים אותנו לעשות מעשה בקלפי

***

שלושה אנשים עמדו על שפת הנהר וראו אדם טובע במים.

הראשון, עורך דין, ניגש אליו ושאל: "מי אשם במצבך? את מי אפשר לתבוע על הרשלנות?" 

השני, מהנדס, בחן את זרם המים ואמר: "צריך לנתח מאיפה נפלת ואיך המקום הזה תוכנן".

השלישי, תלמיד יוגה, פשוט שלח יד ומשה את האדם מהמים ברגע הזה.

בשבוע הבא מתוכננות להיערך כאן בחירות. ואינני משוכנע כלל שהן תתקיימנה. האם יחליט המנהיג לפתוח במלחמה כדי לדחות או לעצור את הדחתו המסתמנת? האם יתאם אירוע שכזה עם מנהיגים אזוריים ועולמיים? אי הודאות הזו היא המחשה מובהקת להוויית החיים כאן בשנים האחרונים. רעש קיצוני, תחושה של קרקע העשויה בכל רגע נתון להשמט תחת רגלינו ואי אמון מובהק במערכת המשטרית. 

***

בין המזרן לקלפי: מדוע תרגול יוגה מחייב עמדה מוסרית ובחירה בשינוי

מדינת ישראל עומדת בפני בחירות גורליות וחשובות לעתידו של כל מי שחי כאן — יהודים וערבים כאחד. הבחירות הללו מסכמות שלוש שנים של מלחמות שטרם הסתיימו, שנמצאות כאן מאז הטבח של השביעי באוקטובר, והן חלק מתהליך השינוי המשטרי שהתחיל כאשר נבחרה הממשלה הנוכחית והכריזה על רצונה לשנות את שיטת המשטר בארץ.

לאורך השנים, כמורה ליוגה, אני מסביר תמיד מהו הקשר בין האימון שלנו לבין ערכים ואתיקה הקשורים לחיים עצמם. להבנתי, מקום שאיננו מנוהל נכון אינו יכול לקיים הוויה של יוגה — אותה הוויה שאנו מבקשים לקדם באמצעות האימון. תפיסה זו אינה מופיעה רק בתחילתו של הכתב היוגי המודרני למדי "האטה יוגה פרדיפיקה", אלא היא מהווה הבנה משמעותית ואמיתית: ניהול תקין של המרחב הוא זה שמאפשר את האימון שלנו.

אשליות הניטרליות: יוגה אינה רק טכניקה

רבים מהישראלים, ובתוכם מתרגלים ותלמידי יוגה רבים (תנועה המורגשת היטב בהוויה הישראלית), בחרו לשמור על אובייקטיביות לכאורה — כלומר להיות ניטרליים לנוכח אירועי המציאות. מבחינתם, יוגה היא רצף של תנוחות, נשימות, הרפיות, מדיטציה, אולי מנטרות או סיפורים רוחניים; אך אין לה כביכול שום קשר להוויית החיים עצמם.

אולם, בדרך שבה אני לומד ומלמד — דרך שיונקת את השפעתה מפילוסופיית הסאנקיה, איננו מדחיקים את המציאות או רואים בה אשליה ולא מתווכחים איתה. היא כפי שהיא (פראקריטי). ההתעסקות עם החיים עצמם, על כל מרכיביהם, היא לב-לבו של האימון. אנחנו נמצאים כאן ועכשיו, וראוי לראות כיצד המציאות פוגשת את השאיפה המטאפיזית המוחלטת, או את השאיפה הפסיכולוגית-מנטלית החלקית של האימון שלנו.

הסאנקיה קאריקה של אישוורה קרישנה והיוגה סוטרה של פטנג'לי מגדירות רף אתי ומוסרי מובהק, שאינו מתכתב עם אף אמירה דתית או פוליטית עכשווית, ואינו קשור לצרכים של ההוויה המקומית ברמה של כוח, עוצמה פוליטית או אפילו הישרדות. ההגדרה הבסיסית של היוגה — המיועדת למי שרוצה לחולל שקט בתודעה ולקדם את ערכיה בעולם — מחייבת אותנו, גם בהקשר של הבחירות המתקרבות, לא להיות ניטרליים. ניטרליות כמוה כשיתוף פעולה; למעשה, ניטרליות היא נקיטת עמדה שבליבה עומדת ההסכמה לקבל את הקיים.

הממד הראשון: פעולה תחת השפעת הקלישות (מחוללי הסבל) 

ב 8.11.2023, פחות מחודש לאחר אירוע הטרור והטבח של השביעי באוקטובר, וממש עם ראשית התעבות המלחמה, פרסמתי כאן תרגום של מאמר מתוך The Times of India. המאמר סיכם דברים מידידי ישראל בארה"ב ובהודו, ביקש להעיר לנו הישראלים העסוקים ביגוננו ובצורך לפרוק כעס, נקמה ופחד, והציע אסטרטגיית התמודדות אחרת.

זה לא היה רעיון שלי, אך עצם העובדה שבחרתי לתרגם אותו בתקופה שבה כמעט לא ניתן היה להתווכח או לטעון טענה שאינה מיישרת קו עם הקולקטיב, נועדה לעורר מחשבה: שמא ישנה דרך נכונה יותר לפתור את הקונפליקט לטובת קורבנותיו — לטובת החטופים שנמצאים בעזה וקורבנות המלחמה והטבח שהכריז חמאס?

הימנעות מפעולה המונעת מהקְלֵשִׁיוֹת (חמשת מחוללי הסבל) היא עיקרון מרכזי. נושא הנקמה ליווה ומלווה את התגובה הישראלית לאורך כל הדרך. אולם, פעולה מתוך רגשנות עזה דינה ליצור סיבוכים ולחולל סבל. ואכן, סבל רב נגרם: לא רק לישראלים שהמלחמה שלהם בעזה אינה מסתיימת, אלא גם לחטופים ולמשפחותיהם (חלקם מתו כתוצאה מפעולות ישראליות וחלקם שוחררו באיחור ניכר). הסבל הביא כאב רב לחיילים ולבני משפחותיהם — הרוגים ופצועים רבים שטפו ושוטפים את הארץ. משפחות שלמות נפגעו כתוצאה מכך שהמנהיגות הישראלית, המדינית והצבאית, לא פעלה באופן רציונלי הממוקד באינטרס הישראלי, אלא מתוך בליל של רגשנות עזה — אותה רגשנות בדיוק שאנו מנסים למנוע במהלך אימון היוגה.

הממד השני: דינמיקת הסבל, הטראומה והטיפול במחולל

כשדיברתי כאן על "הסבל שעדיין לא התחולל ושאותו יש למנוע", הבעתי עמדה שבליבה ההבנה שפעולות מחוללות סבל חייבות להיעצר ברגע שדינמיקת היותן תחת השפעת הקלישות הוכחה והובהרה. ובכל זאת, התגלגלה תנועה דורסנית שלמה של מלחמות. גם אם היו בהן הישגים צבאיים מסוימים, בסופו של דבר הן חוללו סבל ולא הביאו לשינוי מהותי במעמדנו. למעשה, הן שיחקו לידיו של חמאס, שניסה להרוס את מדינת ישראל. ההרס אמנם לא היה השמדה פיזית (אי אפשר להשמיד את מדינת ישראל!) אך הוא גרם להרס רוחני, מנטלי ונפשי — להוויה פוסט-טראומטית מתמשכת שעדיין לא התחלנו כקהילה להכיל ולהתמודד איתה.

אינני מדבר רק על הקורבנות הישירים של מתקפת השביעי באוקטובר, אלא גם על הישראלים הרגילים, ילדים ומבוגרים, החיים פה במלחמה מתמשכת כבר שלוש שנים, אליו התווסף העימות הישיר והפתוח עם הרפובליקה האריסלמית של איראן. לאחר התקפות והכרזות, ולאחר נזק משמעותי ושינוי מיקומה של ישראל בעולם, אנחנו רוויי טראומה וחשש. המנהיגים שלנו משתמשים בטראומה ובפחד כדי לשלוט בנו, כדי לגרום לנו להמשיך לתמוך בהם — במיוחד עכשיו, לפני הבחירות שמסתמנות כהזדמנות לשינוי.

אנחנו יודעים שטראומה משפיעה עמוקות על מערכת העצבים האוטונומית: חוסר האיזון בין המערכת הסימפטטית (המחוללת סטרס) לבין המערכת הפרא-סימפטטית (המייצרת רגיעה וויסות) מטיל עומס כבד על המערכת הגופנית והנפשית.  אנו מבינים שטכניקות לוויסות והרגעה מעולם היוגה הן כלי מעולה, אך ביטול מחולל הסבל ועקירת הבורות והזדון מהשורש — הם-הם הלב של השינוי שאנו מבקשים לחולל כדי לבטל את הכאב. לא די בטכניקות הרגעה; יש לעקור את הגורם המקורי לסבל.

אלימות ושקר מול אי-אלימות ואמת 

אנו עדים לפעולות שאינן עולות בקנה אחד עם האתיקה והמוסר ברוח היוגה. מהטמה גנדי הגדיר שני ערכים כבסיס לקיום אישי, קהילתי ומדינתי, שעליהם יש להאבק: אי-אלימות (אהימסה) ואמת (סאטיה).

שני הערכים הללו הם קו אדום בעולם היוגה. אולם כיום, אלימות ושקר הפכו לחלק מהחיים הרגילים בישראל. אי אפשר להציל את החיים כאן מבלי להיאבק באופן אקטיבי במחוללי האלימות והשקר.

איזה אימון יוגה אנו יכולים לקיים כאן כאשר האלימות והשקר הופכים לנורמה? כיצד אפשר לקיים אימון ולצפות שתהיה לו השפעה אמיתית על האדם והסביבה? המחויבות הבסיסית שלנו כתלמידי יוגה היא להתמודד באופן קונקרטי עם מחוללי ההפרה האתית הזו.

• אלימות מוגדרת ככוונה מכוונת לפגוע באחר. המניע הוא הפילטר המרכזי להתבוננות במעשינו וליצירת הקארמה שלנו. כשהמניע מבוסס על רגשנות חולפת ולא על עיקרון ענייני, לחיות לפיו פירושו לחיות תחת מקור מתמיד של סבל.

• אמת היא מחויבות בסיסית של אדם כלפי עצמו וכלפי קהילתו. לצערנו, האמת אינה נר לרגלי ההנהגה הרחבה בישראל. הפער בין המציאות כפי שהיא לבין הדיווחים והמניפולציות המובאים לנו הוא עצום. פייק ומניפולציות הפכו לכלי להטיית המציאות לטובת אינטרסים צרים, והשקר הפך לדבר טבעי במרחב הציבורי, החינוכי והכלכלי.

המוסר כלפי האחר והפציעה המוסרית הפנימית

אם נצא מהזווית הישראלית הישרה ונביט בעיניים האוניברסליות של היוגה — הרואה את המשותף והאחדותי בין כל היצורים החיים — איננו יכולים להתעלם מהסבל שחוללנו במלחמותינו לאוכלוסייה האזרחית הפלסטינית בעזה. רמות הסבל, ההרג, ההרס והאימה, עשרות אלפי ההרוגים והאירועים הבלתי אנושיים, ירדפו את הישראלים לא רק מהיבט המעמד בעולם, אלא לא פחות מכך בהקשר לאופן שבו אנו חיים עם עצמנו.

אדם, קהילה או מדינה שמספרים לעצמם סיפור כדי להסוות את העוול המוסרי שהיו נוכחים סבילים או פעילים ביצירתו, חווים פציעה מוסרית משמעותית. פציעה זו אינה מאפשרת לחיות בשלום ובשקט, ומעגלי הפגיעה המוסרית מורגשים יום-יום בחיים הרגילים של כולנו — בכבישים, בבתי הספר, במקומות העבודה ובמרחב הציבורי. ללא מפגש אמיתי עם הסבל שחוללנו, לא נוכל להמשיך.

לכך מתווספים גילויי אלימות מתמשכים בגדה מצד קבוצות פורעים אלימים, הזוכים לעיתים להסכמה בשתיקה ולעיתים אף לתמיכה מצד הרשויות.  מציאות של שליטה כוחנית בעם אחר, שבה קבוצה אתנית אחת שולטת והאחרת נדחקת, האחת בעלת זכויות אזרחיות והאחרת בדרגה של תת-אזרחים מחלחלת לנפשו של הפרט הישראלי, וככל שמדובר בנוכחים צעירים יותר — האלימות חודרת עמוק יותר למעמקי הנפש ולמרקם החיים. מציאות זו אינה מאפשרת השקטה של תנודות התודעה (צ'יטה וריטי נירודהָה), אותה כמיהה שאנו מבקשים לחוות כאשר אנו מבקשים לפגוש יוגה.

סיכום: לקום מהמזרן ולעשות מעשה

בסופו של דבר, הפגיעה המוסרית והקיומית פוגשת את כולנו, גם אם אנו זוכים לרווחה חומרית אישית. תלמידי יוגה כנים חייבים לצאת מדממת הסטודיו או ממרחב התרגול, לקום מהמזרן, להביע את קולם וללכת להצביע.

עלינו להבין את הברירה שלפנינו: האם עולם היוגה היקר לנו הוא רק הוויה קפיטליסטית-מסחרית של שיווק בגדים יקרים וקידום לייף-סטייל בורגני, או שהוא הזמנה אמיתית לשינוי, להפחתת הסבל ולהבאת אושר וביטחון לכל אדם באשר הוא אדם?

הבחירה בידינו. אינני קורא לאיש להצביע למפלגה ספציפית זו או אחרת, אך אני קורא לכם לחשוב על העקרונות הללו בבואכם להטיל את הכף:

1. לכו להצביע.

2. פעלו להחלפת השלטון והמפלגות הנוכחיות, שאינן פועלות מתוך מניעים ענייניים אלא מתוך רגשות נקמניים עזים, אלימות, שנאת האחר ופילוג.

3. בחרו במנהיגות שדגלה הוא הפחתת הסבל, קידום אמת, אי-אלימות ושיקום המרחב המוסרי והחברתי שלנו.

אם אתם מעוניינים להמשיך לתרגל יוגה במדינה חופשית, עליכם לעשות מעשה: להצביע, לקרוא לאחרים להצביע, ולבחור בשינוי.

* התמונות באדיבות picabay.com