טל רביד יוגה - בריאות וחופש

מ כבדות , כהות, חוסר אונים , דריכה במקום - למיקוד, בטחון עצמי , פתיחות ו התקדמות -  באמצעות אנרגיה של תנועה, התרחבות ופעולה.  היוגה וה סאנקיה מתארות את הבסיס על פיו מתנהל המופע הבלתי יציב והמשתנה תמיד של המציאות. טאמאס, רג'אס ו סאטווה . שלושת מצבי החומר, אנרגיות מופשטות המעצבות את הקיים והנגלה. האימון, שיש בו מפגש מותאם באמצעות הגוף והנשימה, מחולל תזוזה עדינה ומכוון ל השבת האיזון בין שלושת המצבים, מרכז שהוא מקור ה well being -בריאות.  מה נרצה? לעורר את תודעת המתלמד , את הראש הפתוח תמיד, את הגישה הסקרנית כמו זו של ילד , ללא תלות בגיל הביולוגי, במעמד, בהשכלה. אפילו לא בניסיון. לערער על המחשבות שהיו לנו עד עתה, לאוורר ולבדוק אותן כל העת - הייתכן שאני טועה? אולי יש עוד זווית עליה לא חשבתי? להזכיר להישמר מפני ה קפאון המחשבתי, ה נוקשות האידאולוגית, ה עיקשות וההפרדה בין "אהוב" ו"שנוא",  בין "שלי" ל"לא שלי". המחשבות הן אובייקט חומרי מתחלף, משתנה , המקבל פנים וצורות חדשות ומתעדכנות כל העת.  האם נגביל את עצמנו ונצמד אליהן? נתעקש? יוגה היא, בין

בבוקר ה-7 באוקטובר פתח ארגון החמאס במתקפת טרור נגד אזרחים ישראלים תמימים, ברובם יהודים, ששהו באותה העת בבתיהם אשר בתחומי מדינת ישראל הריבונית. המחבלים רצחו, עינו, אנסו וחטפו ישראלים ללא כל הבחנה והותירו אותנו הישראלים חרדים ופעורי פה . תושבי עוטף עזה פונו מבתיהם למלונות ברחבי המדינה והפכו לפליטים במדינתם. אל הפחד הקיומי שערער ועודו מערער את עצם אפשרותנו לחיות בשלווה ובביטחון במדינתנו התלווה החשש מפני התלקחות רב זירתית שייזמו ארגוני טרור הנגישים לגבולות המדינה ויכולים בנקל לחדור אליה ולפגוע באוכלוסייתה ובנכסיה באמצעות כלי נשק מתוחכמים וטילים רחוקי טווח מדויקים.  רגשות עזים של פחד מאיים הציפו את הלבבות ועימם רגשות זעם ונקמה שכמותם נדמה לא פגשנו והכרנו. נרשמה התגייסות כללית של ישראלים לסיוע למשפחות הנרצחים, הפצועים והחטופים והחברה האזרחית בישראל התגלתה ב שיא הדרה . העולם כולו נחרד יחד עמנו ואף כי היו קולות שציינו את ההקשר הרחב במסגרתו אירעו פשעי החמאס לא היה קול שפוי שלא הביע תמיכה ואהדה לכאב הישראלי וגינוי לטרור החמאסי.  במקביל, לא עלה כמעט ספק כי ישראל תגיב צבאית לנוכח האסון שחוותה

מאת ד"ר ג'איידב יוגנדרה  אדם שמח יכול להסתדר עם כל השינויים. שנאה, לעומת זאת, מעוררת פחד והתנגדות לשינוי, כל שינוי. אנשים רוצים שהדברים ישארו כפי שהינם, רובנו מבקשים לשמור על הסטטוס קוו ומתכחשים לשינויים. הדבר גורם להצמדות עזה לגוף ולמצב ההוויה ולהתנגדות עזה לכל השתנות בהם. זו, כמובן, אי הבנה מהותית מצידו של הפרט המשוכנע שהוא יכול למנוע דברים ולמנוע שינויים. אך גישה מחשבתית זו מחלחלת כה עמוק אל הנפש שלנו שאנו מפתחים פחד כמו-חייתי מפני כל השינויים, שהמשמעותי והעז שבהם הוא המוות. פחד זה הופך להיות מבוסס בנו, אינסטינקט בסיסי המלווה אותנו כל הזמן. הצמדות זו והדחף לשימור עצמי נטועים גם בקרב מי שלכאורה מבינים את טבעם של החיים. אינסטינקט זה של הפחד משינוי והחרדה מאובדן הזהות העצמית הוא עוצמתי ונפוץ אצל מרבית החיים והקשה ביותר להכלה. אם אדם מעוניין להתבונן בו עליו להתחיל מבסיס הסבל, מ מחולל הסבל הראשון . אלא אם כן לאדם יש אמונה ובטחון בדרך היוגה קשה להתמודד עם אינסטינקט זה. תלמידי יוגה מנוסים שחיו בהודו היו כה חדורי אמונה בנתיב הרוחני כך שלא היה בהם כל פחד. דבקות כזו בדרך היוגה כמו מב

  מאת ד"ר ג'איידב יוגנדרה אימון מתמשך ורציף הממוקד ב ביאור עצמי של המטרות והכיוונים האישיים הוא תהליך הכרחי. אנו יכולים לראות בכך התגלמות של המושג "יוגה". אימון זה הוא דרך ויעד גם בכדי להבין בעצמנו ובעבור עצמנו מה אנו רוצים ומהם המניעים, מהן המוטיבציות המפעילות אותנו והפועלות דרכנו . ראוי שנחשוב וננסה להשיב על השאלה השכיחה מי אני?  לא יכולה להיות תחושת סיפוק ומשמעות מבלי לנסות ולהבין זאת. בעודנו מעורבים בדברים רבים אנו שוכחים מיהו המעורב, היות ולאחר שהמעורבות הסתיימה, פעמים רבות איננו שמחים ומסופקים. אז מתעוררת ההבחנה ש משהו אחר היה מעורב , משהו אחר היה קשור - והתפכחות מסיפורים ואשליות מתעוררת . תחושה זו מפציעה פעמים רבות. קשה להעמיק לרובד הפנימי והעדין, הרקע הרחב על בסיסו אנו יכולים להמשיך את כל פעולותינו, ועדיין לחוש תחושת זהות ושייכות. כל הזמן הרקע משתנה וקל להתבלבל ולדעת מי באמת היה מעוניין ובמה . בוודאי, ישנם רמזים וסימנים שאנו מקבלים בחיים בכיוון זה, אך לא תמיד ישנה הנכונות להבינם וללמוד מהם. לעיתים אירועים המתרחשים ומצבים המתהווים מנערים אותנו מן הבסיס וא

  נקמה אינה בהכרח המענה האפקטיבי ביותר   מאת סוואמינטאן ס. אלייאר (פורסם בטיימס אוף אינדיה ב 4.11.2023) * מובא מאמר מתורגם מתוך הטיימס אוף אינדיה. הדברים מובאים בשם אומרם ואינם מביעים בהכרח את דעתו של המתרגם. בעודה זוכה לסימפטיה עולמית עצומה אחרי התקפת החמאס וחטיפת בני הערובה , הישראלים מאוכזבים ומופתעים מהזעזוע מהפצצת עזה וכוונותיהם למחוק את החמאס. הם חשים קורבנות אף כי הרבה יותר פלסטינים נהרגו בהפצצות הישראליות. ישראל אינה מבינה מדוע גם חבריהם ומחפשי טובתם קוראים לאיפוק.  ישראל יכולה ללמוד מראש ממשלת הודו לשעבר, מנמוהאן סינג , אומר תומס פרידמן , עיתונאי ה ניו יורק טיימס , יהודי וידיד ישראל, וזוכה פרס פוליצר, בטור שפרסם לאחרונה.  בנובמבר 2008 ג'יהאדיסטים פקיסטניים שגובו ע"י המודיעין הצבאי הפקיסטני - התקיפו את מומביי. הם הרגו 160 איש לרבות עשרות במלונות אובורי וטאג' מהאל. ההודים זעמו ורתחו מאכזריות הפקיסטנים שהרגו אזרחים חפים מפשע, לרבות יהודים ותיירים. מה היתה תגובתו של מנמוהאן סינג להתקפה? הוא לא עשה כלום. זו היתה, כותב פרידמן, המחשה יוצאת דופן של איפוק מצידו של מנהיג מד

יוגה בימים של אי ודאות  - לומדים, חושבים ומיישמים הפילוסופיה היישומית של היוגה תורמת לעולם בהצעתה גישות מחשבתיות המשולבות בכלים ישימים לשיפור איכות החיים ומצב הבריאות. על רקע תקופה זו של אי ודאות  מוצעים כאן עשרה כיווני מחשבה וצעדים כאלו:  1. פראנה יאמה (Pranayama) . ביו-אנרגיה, התארגנות נכונה של אנרגיית החיים. הבחנה בין מה מה שיוצר-מגביל כוח לבין מה שמגביל כוח. 2. אי תגובה, שקט, שתיקה  (Mauna) . שילוב בין קבלה של מה שאינו ניתן לשינוי מידי לבין שמירת הכוח  ותכנון-מחשבה-חלום על הפעולה הנכונה שיש לעשותה. 3. יציבות-יציבה-השתקעות (Asana) . ייצוג של יציבות וחוסן. 5 דקות ביום של ישיבה בתנוחה קלה, עדיף באותו המקום ובאותו הזמן ואם אפשר עם הפניית תשומת הלב לנשימה. 4. אמונה-התמסרות (Iswarapranidhana) . אמונה והתמסרות כמצב נפשי נדרש לקוממיות הנפש. למרות הגישה הצינית-שחורה והביקורתית המוצדקת המשולבת עם תחושות קשות אחרות הגורמות לנו לאי אמון חשוב למצוא מישהו שאפשר לסמוך עליו/עליה. להאמין במישהו..משהו.. מישהו ללכת אתו. זה יכול להיות אלוהים. זה יכול להיות מי שמדווח על החדשות, מישהו בממשלה או במערך הה

מהי הפעולה היוגית הנכונה בזמנים של מציאות אסונית?  פטנג'לי מהרישי מציין ביוגה סוטרה (2.16): "הכאב העתיד לבוא, יש להימנע ממנו". כותב על כך ד"ר ג'אדיידב יוגנדרה , שהיה המורה שלי במהלך שנות לימודיי ביוגה אינסטיטיוט מומביי בפרשנותו המלומדת ליוגה סוטרה (בהוצאת TYI, מומביי 2009):  כאב הוא תופעה חובקת כל. והמאמץ (היוגי) הוא להימנע מכאב. זו המטרה המרכזית, לפי פילוסופיית הסאנקייה . להתגבר על כאב צפוי באופן מלא זו ההבנה המרכזית בכתבי הסאנקייה. כל ייצור אנושי, לצד המרדף אחרי אוכל ומנוחה מחפש  ביטחון, מחסה והימנעות מכאב וסבל . הכאב מתחולל ע"י מספר מחוללים. הוא מתרחש ע"י מחלות פיסיות, ע"י הפרעות מנטליות ובדרך של אירועים חיצוניים ואסונות. המאמץ היוגי הוא להימנע מכאב לחלוטין. כפי שידוע לכולנו, בדרך כלל איננו מסוגלים לעשות כך. אנו מנסים תרופות ואמצעי בידור והשכחה ואמצעים מגוונים נוספים. בסאנקייה קאריקה מצוין כי בגלל שאדם אינו מוצא מזור לכאב בדרכים אחרות הוא פונה לסאנקיה וליוגה. הגישה היוגית כאן היא לא רק להימנע מהכאב שמתרחש עכשיו ושמורגש כעת, בגלל שניתוק הכאב ה

 על פרפקציוניזם ואלוהות במחשבה היוגית האם מושלמות היא שלמות ומהי המחלה הקשה ביותר לפי הפילוסוף היוגי ד"ר ג'איידב יוגנדרה? היכן נמצא אלוהים והאם הוא הוויה בלתי ניתנת להמשגה או (גם?) טכניקה יוגית להשקטת התודעה? שיחה שלי עם שגיא יערי, מורה ותיק וחבר יקר וותיק לא פחות - במסגרת פודקאסט דו-שבועי שאנו עורכים בנושאי יוגה והחיים. צפייה נעימה והאזנה ערבה. אום שלום

כשהחיפושית פול מקרטני כתב את המילים לשיר "הטיפש על הגבעה", הוא רמז למורה שלו ליוגה, מהרישי מהש יוגי , שנהג לחייך ולצחוק המון. עבור פול, כחפשן, יחד עם חבריו ללהקת החיפושיות ,  ג'ון לנון , רינגו סטאר וג'ורג הריסון, הטיפש הוא למעשה הטיפש הנבון , הרואה את העולם ואת כל אשר בו לא רק מנקודת מבט מרוממת, אלא אף ב בהירות ובתבונה. הוא צוחק משום שהוא משועשע מההתקוטטויות הקטנוניות ואי ההבנות המתרחשות בחיים היומיומיים בשל העדר פרספקטיבה ובוננות. שמו של השיר הושפע, כך טוענים, מהיצירה ההולנדית הקרויה: הטיפש, אשר אף היא הושפעה מקלף ה טארוט : הטיפש, המוערך כאפס אך יכול להיות גם הראשון והאחרון בסדרת הקלפים האמורה. המשותף לכל היצירות הללו הינו שלאורך הזמנים החכם והיצירתי ידע שאין להתייחס אל הטיפש כאל מטומטם  חסר חשיבות ונטול משמעות, גם אם הוא עשוי לעשות רושם כזה; שהרי שהטיפש הוא למעשה נבון ומבחינות רבות אף מואר . ליצן החצר, הטיפש, הנמצא בכל מקום, הוא אחד ה יכול להתבדח על כל נושא ודבר ולגרום לכולם לצחוק ולחייך גם ברגעים הקשים , המאתגרים והמותחים ביותר. להקליל את האווירה, זו משימה לא פ

יוגה נלמדת בהעברה ישירה בין מורה לתלמיד ומשתרשת כחווית חיים מכוננת ודינאמית לאורך שנים של לימוד מתמשך. מתוך גישה של הדגשת אחדות בשונות, מותאמת היוגה לאנשים שונים ומגוונים. יוסי כהן עשהאל , המורה שלי, למד ולימד יוגה ברוח גישתו של סוואמי שיבננדה מרישיקש הודו. יוסי "העביר לי את המקל" (כפי שכינה זאת בעת שבצע את טקס ההעברה) ובקש ממני להמשיך וללמד את תלמידיו ברוחו ובגישתו ולהמשיך ולפתוח את הלב ואת הדלת בפני כל שוחר ושוחרת המבקשים להסתייע ביוגה כדי לשפר את איכות חייהם ואת מצב בריאותם. לאורך השנים יוסי הצליח להפוך את היוגה לבית גופני, נפשי ורוחני עבר כל אדם שמבקש להסתייע בה. הוא הנחיל דרך של הוראת יוגה בקהילה, תוך פתיחות לכל איש ואישה ללא הבדל גיל, דת, גזע, מין, מצב בריאות ויכולת כלכלית.  יוסי האמין ב יוגה פשוטה ובהירה , המאפשרת לכל אדם למצוא את דרכו אליה בהתאם לאופיו, יכולותיו ומזגו. הוא האמין באימון יציב, מתמשך ומובנה וחזר והדגיש תוך אמונה פנימית ובטחון רב, שדרך זו, שקרא לה: "הנוסחא שלי," היא המפתח להוראת ולתרגול יוגה.   ואכן, התלמידים הרבים שליוו אותו לאורך השנים, בהת

על חופש ושיחרור (מוקשה) מתוך שיחתו של ד"ר גאיידב יוגנדרה עם תלמידים במומביי 12/3/2012:  אנו מדברים על מוקשה, שכוונתה להשתחרר, לצאת לחופשי, להיות חופשי. אנו תפוסים וכבולים, מה שמפריע לנו להיות חופשיים.  מה זה שכבל אותנו? איננו יודעים אך אנו עבדים. עבדים להרגלים שלנו, עבדים לאובייקטים, עבדים למשפחה  לקרובים, עבדים לעבודה. אנו כבולים בדברים האלו. ועבדות זו היא מוחלטת, איננו יכולים לצאת ולהשתחרר ממנה, היא מסוכנת בגלל שאיננו יכולים לחשוב על  שום דבר אחר מלבד כסף, הנאות, אנשים, מערכות יחסים.  בסופו של דבר, המטרה ביוגה היא להשתחרר מהעבדות הזו.  הנשגב ביותר ביוגה, ההישג המשמעותי ביותר ביוגה הוא מצב זה של חופש. העדר תשוקות. זהו משהו שאנחנו צריכים לעבוד עליו עם עצמנו, זוהי עבודה פנימית.  באופן חיצוני ומלאכותי לזרוק ולהסיר דברים ולהגיד "אינני מעוניין", לכל זה אין שום משמעות. כל מי שמצהיר שהוא מפסיק לעשן, לשתות - יכול להניח זאת לזמן קצר אבל הכמיהה הפנימית לכך, ההתמכרות, היא חזקה. ואיננו מצליחים לאמן את עצמנו לעצור את מחול הכמיהה וההתמכרות.  אנו מעורבים בזה בכל מאודנו וההשתוקקות והכמ

מגפת הקורונה נגעה בחייהם של מרבית תושבי כדור הארץ, עם הערכות ליותר מ 5 מיליון נפטרים, 3.5 מיליארד מחלימים ונזקים חברתיים, כלכליים ונפשיים שהשפיעו על כמעט כל מי שגר כאן. הקורונה העמיקה את הפערים בין עשירים לעניים, בעוד שמדינות ופרטים עמידים הצליחו לשרוד יותר, החלשים יותר נפגעו עמוקות מהמגפה ויסחבו את השלכותיה ומשמעויותיה לעוד שנים. בהיותו של נגיף הקורונה נוכח כפוי בחיינו, בלתי רצוי לחלוטין אך מורגש כמעט בכל בית, יש לו גם משהו ללמד אותנו . אם נטה אוזן ונאזין לו נצליח להתמודד עמו ועם שכמותו לעתיד לבוא טוב יותר. גל חדש, וריאנט מעודכן ווירוס מעיק, הם רק שאלה של זמן ומה שנעשה במרווח הקצר או הארוך בין המגפות, יסייע לנו להתמודד טוב יותר, לחסוך בחיי אדם, לצמצם את הפגיעה בגוף ובנפש ובהעמקת השלכותיהם של המשברים הצפויים. במיוחד, כשפגעי התחממות כדור הארץ וחוסר הרצון/יכולת של האנושות להתמודד עמה נותנים כבר את אותותיהם ואף יתעצמו. מציאות המהווה כשלעצמה גורם מאיץ להתפתחותם של וירוסים ונגיפים. מגל אל גל מומחשת התנפצותו אל קרקע המציאות של החלום הגדול לשוב ל"שגרה", למוכר ולידוע אליו כוונו המשא

משבר האקלים והמבוכה המשתקת האוחזת במנהיגי העולם לנוכח ההבנה שהאנושות הולכת עם הראש בקיר בבחירתה באורח חיים מתועש עד אימה, המתעלם כמעט לחלוטין מכל חי וצומח העומד בדרכנו, בני האדם, הנעלים והראויים, והמוטה אידאולוגית לכיוון של תרבות המקדשת צמיחה כלכלית צרכנית כערך המרכזי של החיים האנושיים - מזמין את העלאתו מן האוב של האקולוגיסט הבולט של תקופתנו. בהודו המודרנית נחשבת האקולוגיה הכלכלית, החברתית והסביבתית שניסה לקדם מ"ק גנדהי כאידיאה פנטזיונרית בלתי ישימה, שכבר סבכה את הודו בשנים של כלכלה מקרטעת, בירוקרטית ובלתי משתלבת; ובעיני אחרים אף כשטות מוחלטת, עוד רעיון מופרך מבית מדרשו של איש המסוכן להגמוניה ההינדואית, שהיא תכלית קיומה של המדינה שנוסדה בטעות כדמוקרטיה חילונית. אולם לצד כל הכמיהות הגדולות לכלכלת שוק צרכנית ולהעמקת העושר המדינתי והפרטי מצביע כדור הארץ בקרחוניו הנמסים ובמעלותיו ההולכות ונוסקות מדי שנה; השלכות ישירות של גזל הסביבה והכנעתה. התחזיות המדעיות ההולכות ומתממשות לנגד עינינו מצביעות על כך שגורלו של הכדור למעשה כבר נחרץ. שינוי בסיסי ויסודי ביעדים אליהם אנו מכוונים ובאופן ש

חרות נתפסת בעינינו כזכות יסוד אוניברסלית המשותפת לכל היצורים החיים. אולם הסכנות האורבות לה הופכות אותה לבלתי מובנת מאליה.  איומים ממשיים על חירויות האדם והפרט מבוצעים ע"י משטרים, פרטים וגופים הנוגשים בה בין אם במתכוון ובין אם כתוצאה עקיפה של חוקים, תקנות ומדיניות - וההתמודדות בעולם עם מגפת הקורונה חשפה את המורכבות של קיום אתגר החירות לצד שמירה על בריאות הציבור ואינטרסים ציבוריים אחרים.  במדינות רבות מדי הפגיעה בחירות היא עניין של קבע ובני אדם רבים, שלא לדבר על בעל חיים, אינם נהנים מזכות יסוד בסיסית זו.  פילוסופיית היוגה מבהירה כי חיים במקום משגשג ושליו, ששליטיו נאותים-מנהלים ומתנהלים בסבירות, מוסריים-הוגנים (האתה יוגה פרדיפיקה, 1.8*) - הם תנאי אידיאלי למי שמבקש לתרגל יוגה. ואכן, קשה לכוון ולשאוף לחירות כשתנאי החיים הבסיסיים הינם קשים ומדכאים וראוי לשאוף לשינוי החברה, הסביבה והממשל כך שיהיו הוגנים ומוסריים, סבירים ומקדמי שלווה ושלום. הפילוסופיה היישומית של היוגה מדברת על חירות וחופש כמצב פנימי. חירות מהיצמדות ומהיקשרות יתר, חירות מתלות באובייקטים, באנשים, ברגשות ובמצבים. אי הצמדות

 להתמודד עם הקלישות "אווידיה, אסמיטה, ראגה, דווישה, אביניוושה - קלישה", הן האחראיות לכל הסבל שאנו חווים בחיינו". היוגה סוטרות של פטנג'לי 2.3 המאמץ באימון המודעות (מיינדפולנס-יוגה-בודהיזם) מתמקד בצמצום אי הנחת הקיומית המאפיינת את החיים בעולם. ההגות היוגית מתארת חמישה מחוללי אי נחת שהם כשמם, מאפיינים של מחשבתנו וגישתנו אשר בהתקיימם בנו ובהתבטאם במעשינו ובפעולותינו מעודדים ומחוללים קושי, כאב ומבוכה.  הפחתת השפעתם של חמשת מחוללי אי הנחת (קלישות) היא מבחינות רבות ליבו של האימון. ד”ר ג’איידבה יוגנדרה כותב בפרשנותו ליוגה סוטרות של פטנג’לי: “ניסיון רוחני הוא מהלך טבעי המתרחש מעצמו, אינך צריך לעשות שום תרגיל לשם כך. הסרת חמשת מחוללי אי הנחת היא התרגיל”.  הקלישות קשורות קשר הדוק לעשייה שלנו בעולם; אנו מתלבטים ללא הרף כיצד לפעול ומה לעשות ותכופות נוטים להגיב לצעדיהם של אחרים בייחוד כשהללו נוגעים לנו או ליקירינו. במידה והצלחנו לחשוב לשנייה בטרם פעלנו ואנו מסוגלים לעצור, להרהר ולשקול את צעדינו מציעים לנו היוגים לבדוק את עצמנו תחת המסננת של חמשת מחולליי אי הנחת א

היות אדם כציווי אוניברסלי החיים יקרים לכולם. כשאדם משווה את עצמו לחברו, הוא לא יהרוג ולא יגרום להרוג. ( הדהמהפדה, בתים 129-130, תרגום אסף פדרמן ) הבעיה עם פושע נאצי כמו אייכמן הייתה שהוא הצהיר והחליט על אובדן המחויבויות והאיכויות האנושיות כאילו לא נותר אף אחד כדי להעניש או לסלוח. הוא טען שוב ושוב, בניגוד לטענות התובע, שהוא לא ביצע דבר מתוך בחירתו ורצונו החופשית, שלא היה לו כל מניע מכל סוג, טוב או רע. הוא רק ביצע פקודות. טיעון נאצי טיפוסי זה מבהיר שהרוע הגדול בעולם הוא הרוע המבוצע ע"י מי שאינם קיימים (Nobodys). רשע המבוצע ע"י אנשים ללא מניע, ללא כוונות, ללא תכלית, ע"י אנשים שמסרבים להיות בני אדם. וזאת מה שכיניתי הבנאליות של הרוע. ( פרופ' חנה ארנדט, אייכמן בירושלים ) הניסיון להפגיש ולחבר בין הגותם של שני פילוסופים ומורים שפעלו במרחבים גאוגרפיים, היסטוריים ודתיים שונים נועד ביסודו לכישלון מסוים, שכן רב השונה מהדומה והאילוץ לראות אדוות של דמיון, עשוי בנקל להיות בעיניי הכותב בלבד ומתוך עולמו הסובייקטיבי. ובכל זא