מושג האלוהות ביוגה / שרי יוגנדרה

אלוהים ביוגה

מאת: שרי יוגנדראג'י

מקומו של אלוהים ביוגה הוא פרדוקסלי, ולכן עצם קיומו ופעילותו שללו וקיבלו אותו כאחד, בלשון סגי נהור ועם סייגים. האם זו הייתה אך פשרה בין שני הזרמים המנוגדים שקדמו לגיבושה של אידיאולוגיית היוגה השיטתית? השאלה האם היוגה מכירה או אינה מכירה בקיומו של אלוהים היוותה נושא בעל חשיבות רבה עבור תלמידי יוגה רבים השייכים למסורות דתיות שונות בכל רחבי העולם. התשובה טמונה במה שאדם תופס כאלוהים – שכן ההיסטוריה שופעת שימושים ושימושים לרעה באלוהים בכל הרבדים של החיים האנושיים.

הנאטורליזם הבסיסי של היוגה – ההולך בעקבות הסאנקהיה (Sāṁkhya) – אינו משאיר מקום לישות בוראת (demiurge) שתברא, תקיים או תהרוס את היקום. תורת האבולוציה החומרית שלה מספקת את המפתח לתהליך הבריאה הפנומנלית, הקיום וההרס ללא כל צורך בישות מיוחדת שתתערב בו. יתר על כן, חוק הקארמה הבסיסי שלה אינו מרמז על מנהל שיכול, בשרירות לב או באופן אחר, לתגמל או להעניש את מעשיהם של כל היצורים. ביוגה, התפיסות האורתודוקסיות של אלוהים על כל תכונותיהן הרגילות הן לפיכך בלתי הגיוניות בעליל, מיותרות ואף בלתי צודקות.

למעשה, נראה אפוא כי עצם החדרת מושג האלוהים כ"נשמה המוחלטת" (Soul Absolute) או כ"עצמי הטהור" (Immaculate Self) זר למדי ליסודות האבולוציה הנפשית הגבוהה ביותר המקובלת ביוגה. לדוגמה, בהיותו רק פורושה (puruṣa) – כמו כל שאר הנשמות מהקטגוריה הטהורה ביותר – הוא אינו מרמז על אלוהות במובן התאולוגי הקפדני. בניגוד לכך, הידע הכולל והיכולת הכוללת שלו (omniscience and omnipotence), שאותם על היוגי אף לעבור ולהתעלות עליהם באמצעות אובדן מוחלט של מרכזיות האגו (ego-centrism) על ידי התודעה המתפתחת תמיד של היוגי, אינם משאירים דבר מהאבסולוטיזם הגלום בדימוי של אלוהים.

יתרה מכך, הוא משמש אך ורק מטרה ואידיאל שיוחלף בסופו של דבר על ידי היוגי עצמו במהלך השלב הלפני-אחרון של עלייתו הרוחנית. בפועל, סיועו בהתקדמות לעבר האלוהות – מה שמכונה טוב ואציל – הופך יותר למשאלת לב מאשר לעובדה, לאור הצורך הקמאי של היוגי עצמו להשיג את הטהרה המרחבית בשלבים, אשר מכוח טוּבו שלו מוביל אל הנעלה מכל. הסרת המכשולים היא שיקול שולי ביותר שהיוגי המדעי אינו חושש מפניו.

ולבסוף, את הויתור על כל המעשים לטובתו – הכניעה המוחלטת לרצונו (אישווראפראנידהאנה - Īśvarapraṇidhāna) – אפשר לממש בהצלחה ובשמחה לא פחותות באמצעות אותה תחושה עמוקה של חובה חסרת אנוכיות, שבה לא קיימים שיקולים זולת אלו של הטוב. מסיבה זו, היוגה השתלבה עם שתי קטגוריות של בתי ספר – התאולוגי והמדעי. טכנולוגיית היוגה מסייעת לשני סוגי התלמידים מבלי לפגוע באמונה האינדיבידואלית של כל אחד מהם.

למעשה, קיומו או אי-קיומו של אלוהים אינו משנה דבר עבור היוגי המדעי, בדיוק כפי שאינו משנה – ואסור שישנה – לכל מדען אמיתי המוקדש לעיסוק נעלה כלשהו בחיים מתוך התבטלות עצמית עילאית. ואכן, על פי רוח ההערכה המעשית ביוגה, אלוהים הוא חידה שקיימת יותר עבור אלו המחפשים את עזרתו ופחות עבור אלו שמעדיפים ללכת בדרכם הדתית באופן עצמאי ממנו. ואף על פי שההתקדמות ביוגה אמורה להיות מהירה וקלה יותר עבור הראשונים, היא בהחלט אינה נמנעת מן האחרונים.

תובנות יוגיות (YOGASATTVA)

האם תוכל להפיק את המיטב מדבר טוב באמצעות החזקה פיזית בלבד? האדם העשיר שמציב את צלמת האלוהים בביתו, האדם החזק המבודד בכוח אישה בביתו, או ילד שובב שחוטף גור מהכלבה האם מתוך רצון לשחק איתו כל הזמן? אולי כל אחד במצבים שלעיל יכול להתגאות בהיבטים הפיזיים של רכושו, אך האם הוא יכול לחדור למהות של הדבר שרכש, ולטעון שהוא נמצא בהרמוניה איתו?

האם אנו יכולים להתקרב לאלוהים על ידי בניית מקדש גדול סביב צלמו, או על ידי השארת חפצים יקרים לרגליו? או האם נוכל לזכות באהבתו ובשיתוף הפעולה של אדם על ידי החזקתו בכוח? למעשה, כדי לזכות באהבה אלוהית או אנושית, עלינו קודם כל להפוך לראויים לאהבה בעצמנו. היבט זה של הפיכה לראויים בעצמנו, בטרם נצא לעבר כל דבר חדש, הוא היבט חשוב. מה התועלת בגאדג'ט אלקטרוני מתוחכם בידיו של אנאלפבית?

בסיפור של פרנקנשטיין – תוצר כישוריו של מנתח, ששתל את מוחו של פושע בגופו של בריון חזק – אנו יודעים כיצד אדם זה חולל הרס מכל הבחינות ובסופו של דבר נאלץ להיהרס. האם אפשר ללמד את פרנקנשטיין אסאנות יוגיות, למשל? מה תהיה התועלת בטכניקות עוצמתיות אלו של התפתחות עצמית בידיהם של אנשים שאינם מוכנים (אנאדיקארי - anadhikari) לכך?

כיום אנו מדברים על יוגה, ומבקשים להפוך אותה לפופולרית יותר. אנו רוצים להפוך את היוגה לחובה בבתי ספר ובמכללות, ורוצים שהמנהלים ועובדי התעשייה ייהנו ממנה. לכן נדרש מאיתנו לדלל את תמצית היוגה. הפועל האנאלפבית אינו יכול להעריך את ההיבט הפילוסופי המעודן של מדע זה, ולכן אנו מספקים לו כמה תרגילים פיזיים מעניינים שמפתים אותו.

אנו מדללים שוב את היבטי המשמעת של יאמה וניאמה (Yama and Niyama) לטובת המנהל הבכיר, משום שהוא אינו מסוגל ליישם עקרונות מוסריים בחייו. אנו מדללים את ההיבטים המרגיעים והמהורהרים של תרגילי היוגה מתוכנית הלימודים בבית הספר, מכיוון שחסר לנו מבנה ארגוני מתאים כדי לקיים אורח חיים יוגי בבתי הספר המודרניים.

מה שנותר מדילול כזה הוא רק המאובן והקליפה החיצונית של המערכת הייחודית של תרבות עצמית והגשמה עצמית. יייתכן שלא אכפת לנו מכך, בדיוק כפי שלא אכפת לאדם העשיר או החזק מרכושו הפיזי, כל עוד אנו יכולים לטעון שגם לנו "הייתה הזדמנות" ביוגה או שאנו מתרגלים מדיטציה וסמאדהי. אנו עשויים לבוא להאמין שיוגה היא בסך הכל סט של תנועות מכניות של הגוף, או תרגילים מורכבים של המודעות. לאחר זמן מה, משנכשלנו בלהשיג הרבה מן היוגה, אנו עשויים לאמץ שיגעונות חדשים יותר לשיפור עצמנו.

מצד אחד, נזק רב עלול להיגרם מלימוד אקראי של היוגה. אנו עלולים להימשך לתנוחה מורכבת למראה כמו "עמידת הראש" המפורסמת, ובשל ביצועה המכני לפתח דלקת חוליות (spondylitis), או להעלות את לחץ הדם שלנו. אנו עשויים לנסות תנוחות מאומצות נוספות כאלה, ולגרום לקרע או לעווית שרירים. אנו עשויים להימשך לניקוי יוגי כלשהו, תהליך כמו הפעלת שרירי הבטן הישרים או שטיפת הקיבה באמצעות פיסת בד, ולמצוא את עצמנו מוציאים זמן רב בשליטה בטכניקות, ללא תוצאה מיוחדת. במקרים כאלה, ייתכן שהיינו מרוויחים יותר מטכניקות פשוטות יותר – למשל, במקרה של אסטמה על ידי הרפיה של יוגנדרה ניספאנדה בהאווה (Yogendra Nispanda bhava), או עצירות על ידי דחיסה תוך-בטנית הקיימת בגרסאות פשוטות של יוגה-מודרה (Yogamudra). אבל אז היינו אומרים: "זה פשוט וחסר צבע מדי, זו לא היוגה שרצינו!"

זה דומה לסיפורו של כפרי שהלך לעקור שן אצל רופא שיניים טוב. העקירה בוצעה בשבריר שנייה ורופא השיניים המחייך ביקש שכר טרחה של חמישה רופי. הכפרי נראה מופתע. "אתה מרמה," הוא צעק. "בפעם האחרונה שעקרתי שן אצל רופא שיניים כפרי, הוא גרר אותי סביב החדר שלוש פעמים ואז עקר את השן, ולמרות כל כך הרבה מאמץ הוא גבה ממני רבע ממה שאתה מבקש!" מוסר ההשכל הוא שאנו מעוניינים לראות משהו מרהיב, משהו מרגש כדי להאמין שהוא שווה את זה.

מצד שני, אנו מעדיפים להישאר מרוצים מהצורות החיצוניות של תרבות עצמית, מבלי לעשות שום ניסיון רציני לחדור לרוח הדברים. אנו מביאים את עצמנו בקלות לטעון לידע ביוגה על ידי ביצוע כמה אסאנות. לאחר מכן אנו מבטלים את שאר ההיבטים החשובים של היוגה כבלתי מתאימים. אנו ממשיכים להכריז בפני אחרים, כשאנו מתחזים לסמכויות על מערכת היוגה, מה ראוי לחיקוי מאמנות חיים עתיקה זו ומה יש לזרוק לפח.

התוצאה המגוחכת של כל מאמצינו אלו לשיפור עצמי היא שאנו יוצאים בידיים ריקות בדיוק כמו כשנכנסנו ללימודים אלו. איננו משנים את עצמנו הרבה בניסיוננו להשיג את המטרה האטימולוגית של היוגה – אינטגרציה או איחוד.

חוסר כנות זה, צביעות זו, החשיבה הכפולה והמעשה הכפול הם הרעיונות החולים של האדם המודרני. הוא נעשה חסר אונים בניהול הפעילויות הרגילות של החיים אפילו בהשתתפות המלאה ביותר. הוא כל כך מפורק עד שאינו יכול ליהנות אפילו מסיפוק צרכיו הבסיסיים. אנו ממשיכים בהצגה על ידי הנהון בראשנו ברגעים הנכונים כדי להראות שאנו מבינים מהי יוגה, מהי מטרתה האמיתית ומהם שלביה הנכונים.

אנו טוענים שאנו פועלים לפי כל ההיבטים של מערכת כוללת-כל זו בחיינו. אך למעשה, כמו אישיות מפוצלת, אנו בקושי קולטים את מה שאומרים לנו על היוגה, או את מה שמציעים לנו לתרגל. אנו נוטים פשוט לאסוף כמה פירורים מכניים של מדע האדם הגדול הזה, ואיננו עושים מאמצים נוספים להפוך את האני הנחות שלנו לאני האלוהי.

* תורגם באדיבות ובהרשאת היוגה אינסטיטיוט, מומביי.