טל רביד יוגה - בריאות וחופש

מאת ד"ר ג'איידב יוגנדרה  אדם שמח יכול להסתדר עם כל השינויים. שנאה, לעומת זאת, מעוררת פחד והתנגדות לשינוי, כל שינוי. אנשים רוצים שהדברים ישארו כפי שהינם, רובנו מבקשים לשמור על הסטטוס קוו ומתכחשים לשינויים. הדבר גורם להצמדות עזה לגוף ולמצב ההוויה ולהתנגדות עזה לכל השתנות בהם. זו, כמובן, אי הבנה מהותית מצידו של הפרט המשוכנע שהוא יכול למנוע דברים ולמנוע שינויים. אך גישה מחשבתית זו מחלחלת כה עמוק אל הנפש שלנו שאנו מפתחים פחד כמו-חייתי מפני כל השינויים, שהמשמעותי והעז שבהם הוא המוות. פחד זה הופך להיות מבוסס בנו, אינסטינקט בסיסי המלווה אותנו כל הזמן. הצמדות זו והדחף לשימור עצמי נטועים גם בקרב מי שלכאורה מבינים את טבעם של החיים. אינסטינקט זה של הפחד משינוי והחרדה מאובדן הזהות העצמית הוא עוצמתי ונפוץ אצל מרבית החיים והקשה ביותר להכלה. אם אדם מעוניין להתבונן בו עליו להתחיל מבסיס הסבל, מ מחולל הסבל הראשון . אלא אם כן לאדם יש אמונה ובטחון בדרך היוגה קשה להתמודד עם אינסטינקט זה. תלמידי יוגה מנוסים שחיו בהודו היו כה חדורי אמונה בנתיב הרוחני כך שלא היה בהם כל פחד. דבקות כזו בדרך היוגה כמו מב

  מאת ד"ר ג'איידב יוגנדרה אימון מתמשך ורציף הממוקד ב ביאור עצמי של המטרות והכיוונים האישיים הוא תהליך הכרחי. אנו יכולים לראות בכך התגלמות של המושג "יוגה". אימון זה הוא דרך ויעד גם בכדי להבין בעצמנו ובעבור עצמנו מה אנו רוצים ומהם המניעים, מהן המוטיבציות המפעילות אותנו והפועלות דרכנו . ראוי שנחשוב וננסה להשיב על השאלה השכיחה מי אני?  לא יכולה להיות תחושת סיפוק ומשמעות מבלי לנסות ולהבין זאת. בעודנו מעורבים בדברים רבים אנו שוכחים מיהו המעורב, היות ולאחר שהמעורבות הסתיימה, פעמים רבות איננו שמחים ומסופקים. אז מתעוררת ההבחנה ש משהו אחר היה מעורב , משהו אחר היה קשור - והתפכחות מסיפורים ואשליות מתעוררת . תחושה זו מפציעה פעמים רבות. קשה להעמיק לרובד הפנימי והעדין, הרקע הרחב על בסיסו אנו יכולים להמשיך את כל פעולותינו, ועדיין לחוש תחושת זהות ושייכות. כל הזמן הרקע משתנה וקל להתבלבל ולדעת מי באמת היה מעוניין ובמה . בוודאי, ישנם רמזים וסימנים שאנו מקבלים בחיים בכיוון זה, אך לא תמיד ישנה הנכונות להבינם וללמוד מהם. לעיתים אירועים המתרחשים ומצבים המתהווים מנערים אותנו מן הבסיס וא

על חופש ושיחרור (מוקשה) מתוך שיחתו של ד"ר גאיידב יוגנדרה עם תלמידים במומביי 12/3/2012:  אנו מדברים על מוקשה, שכוונתה להשתחרר, לצאת לחופשי, להיות חופשי. אנו תפוסים וכבולים, מה שמפריע לנו להיות חופשיים.  מה זה שכבל אותנו? איננו יודעים אך אנו עבדים. עבדים להרגלים שלנו, עבדים לאובייקטים, עבדים למשפחה  לקרובים, עבדים לעבודה. אנו כבולים בדברים האלו. ועבדות זו היא מוחלטת, איננו יכולים לצאת ולהשתחרר ממנה, היא מסוכנת בגלל שאיננו יכולים לחשוב על  שום דבר אחר מלבד כסף, הנאות, אנשים, מערכות יחסים.  בסופו של דבר, המטרה ביוגה היא להשתחרר מהעבדות הזו.  הנשגב ביותר ביוגה, ההישג המשמעותי ביותר ביוגה הוא מצב זה של חופש. העדר תשוקות. זהו משהו שאנחנו צריכים לעבוד עליו עם עצמנו, זוהי עבודה פנימית.  באופן חיצוני ומלאכותי לזרוק ולהסיר דברים ולהגיד "אינני מעוניין", לכל זה אין שום משמעות. כל מי שמצהיר שהוא מפסיק לעשן, לשתות - יכול להניח זאת לזמן קצר אבל הכמיהה הפנימית לכך, ההתמכרות, היא חזקה. ואיננו מצליחים לאמן את עצמנו לעצור את מחול הכמיהה וההתמכרות.  אנו מעורבים בזה בכל מאודנו וההשתוקקות והכמ

ד"ר אסינט צ'וקסי הינו רופא משפחה המתגורר ועובד באוהיו ארה"ב. הוא למד יוגה ב יוגה אינסטיטיוט שבמומביי הודו. ד"ר צ'וקסי נדבק בנגיף הקורונה בפברואר השנה במהלך טיול בארה"ב. הוא חווה סימפטומים מתונים בלבד - כאבי ראש, כאבי שונים בגוף, הזעות בלילה וכאב גרון שהחל מספר ימים אחרי שאובחן ונמשך כיום אחד בלבד.  "אני אסיר תודה למורים שלי מהיוגה אינסטיטיוט ולכל מי שלימד אותי בהודו", אומר ד"ר צ'וקסי. "הם הראו לי כיצד כל אסנה וכל אימון יוגי מתחבר להיבט מנטלי, יש לו אנרגיה הקשורה אליו, וכרופא, אני מקשר אסנות אלו ואת האופן בו מבצעים אותן - לתוצאות פיזיולוגיות, לתוצאות הורמונליות, לשינויים במוליכים העצביים במוח (נוירו-טרנסמיטורים), לשינויים במערכת החיסון", מספר הרופא הצעיר. "לאורך כשנתיים היה זה מסע מסעיר של גילוי ולימוד משום שמדע היוגה מתמקד בשינוי האנרגיה שלך. ויוגה משמעותה איחוד של תודעה, גוף ורוח עם דגש על יישום איחוד זה בנינוחות ובקלילות.  בכוח, דברים אינם עובדים בחיים. כך שכשאנו מתאמים את האנרגיה שלנו בנינוחות ובקלילות - אנו מסוגלים להת

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט:  Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.

האתה יוגה: חילוניות רוחנית וקידום חירויות הפרט  מאת: מנהיבאי הריבאי דיסאי (יוגנדרה) (* תרגום מתוקצר מתוך מאמרו של מייסד היוגה אינסטיטיוט שבמומביי הודו, המוסד הוותיק בעולם ללימודי יוגה - פעיל משנת 1918. המאמר פורסם לראשונה בספר  YOGA - Physical education for women מאת סיטהדבי יוגנדרה, רעייתו של המחבר,  שראה אור במאי 1934. הח"מ מורשה לתרגם את מאמרי הי"ג לעברית ולפרסמם לטובת שוחרי היוגה בישראל) יוגה מייצגת את ההישג התרבותי האתי ביותר שאיננו תוצאה של רגשנות בלתי מאוזנת או של יוזמה אמפירית להכרות עצמית כי אם התרומה החיובית של אימון ואורח חיים המעוגנים בגישה ייחודית. אין ביוגה דבר שהוא מפוקפק או מיסטי בגלל שכמו כל תחום מדעי הכוונותיו מבוססים על חוקי הטבע הבלתי משתנים ולפיכך הם שקופים ונתונים להערכה מדויקת. יוגה היא גיוון  הרמוני (yogo hi bahudha) [1] – אומנות, מדע, פילוסופיה, תרבות ולאחדים גם דת. כל הכוונה והתייחסות ליוגה צריכה לייצג סימבולית את המכלול האינטגרטיבי ולא חלקים נפרדים. שילוב זה של אומנות עם מדע, של פילוסופיה עם תרבות ושל הללו עם אורח החיי

האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט: Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים,  לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.

מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה עבודה איננה דבר שאנו אוהבים בדרך כלל והתחושה היא שמישהו כפה עלינו לבצע אותה ושהיא משהו שאיננו רוצים ושמחים לבצע אך אנו חייבים. אנו מאד סלקטיביים ובררניים. בעבר, אנשים התמידו במשרותיהם למשך שנים רבות ואילו כיום הניידות התעסוקתית גבוהה מאד ואנשים נוטים להחליף עבודות מדי כמה שנים. המחויבות וההתמסרות למקום זה או אחר אינה ממאפייני הזמן. אנו מחפשים אחר שכר גבוה יותר, תנאים טובים יותר וגם כשאנחנו עובדים אנחנו ממשיכים ומחפשים עוד ועוד. לפיכך הגישה היוגית לעבודה, הכוללת מחויבות והתמסרות ללא כל קשר לתמורה, לכל דבר אותו אנו עושים, איננה חלק מההוויה שלנו. אנו מבקשים שהעבודה תהיה תמיד בהתאם להעדפה שלנו, אנו שומרים לעצמנו תמיד את הזכות לבחור ולשנות. זוהי איננה הגישה הנכונה. בחיים יש אי אלו אמיתות, אי אלו חוקים והחיים מתנהלים לפיהם. השמש זורחת בשעה מסוימת, עונות השנה מתחלפות בהתאם למועדן, האדם גדל והופך להיות לדמות מסוימת והרצונות שלנו לא תמיד משפיעות ומתקיימות. לפיכך מוצע למתן אותן. ההשתתפות במה שיש, במה שקיים היא התשובה. כל מה שמגיע אליך ו

תקציר שיחתם של ד"ר גאידבה  והנסג'י יוגנדרה     את המושג הזה יכולים להבין רק תלמידים מנוסים, אחרים יכולים לקרוא עליו. כשהתודעה הרגילה נרגעת החושים אינם כה חדים. גם כשאתה באמצע העולם אינך שומע, או רואה או נוגע. זהו השלב שהקומפלקס האישיותי נסוג. זה מתרחש לעתים בחיינו כשגם כשאנחנו נמצאים, רואים ושומעים, אזי המיקוד ותשומת הלב אינם בעולם וזה גם מה שאנו מדווחים לאחרים אודות העמדה שלנו. מצב זה הנו נדיר. במקרה זה, השחרור מתקיים תוך מודעות והאדם אינו מוטרד מאף דבר אחר, אלא חווה סוג של התעוררות פנימית; מודעות לקומפלקס האישיותי, לתודעה למהות – תוך היוותרות במצב זה. מצב זה הוא ללא כאב, ספק או סבל. זוהי אחת מטכניקות תודעת העל היוגית, המובילה לאי התייחסות לעולם החיצוני. אנו יודעים זאת כשאנחנו חווים זאת. קשה להבין את ההוויה הזו במסגרתה הקומפלקס האישיותי אינו קיים ואין שום עניין בעולם החומרי. שאלה: האין התקדמות חומרים נחוצה, הרי בלעדי איננו יכולים לשרוד? תשובה: התקדמות חומרית הנה עבור אדם פשוט: אוכל, מחסה, מים. אבל איננו  מסתפקים בכך ואיננו רואים זאת כמספיק,

ד"ר גאיידבה יוגנדרה עמוק בתוכנו חבויה גישה לא בוגרת לאתגרים ולקשיים של החיים. לא תמיד אנו מצליחים להתבגר, להשתחרר מילדותנו ולעדן את הזיכרונות הרגשיים שלנו. אנו משתוקקים ומשתוקקים לאותה ההתייחסות ולאותה תשומת הלב אותה קבלנו בילדותנו. כשהיינו קטנים יותר הבקשות שלנו היו כפקודות עבור הקרובים לנו. קבלנו כל מה שרצינו, ההורים ובני המשפחה הסתובבו סביבנו. אולם הימים הללו של כוח בלתי מוגבל, עמדה והגשמת כל המאוויים – אינם קיימים יותר. כמבוגרים, אף אחד אינו מגשים את כל הרצונות והתשוקות הבלתי פוסקות שלנו. אף אחד אינו מתייחס לפנטזיות ולחלומות שלנו. ההבנה הזו היא עצובה עבור רבים ולא תמיד קל להכיר בבגרותנו. יש שלעולם אינם מחלימים מתחושה זו של ייאוש והזנחה. העדר בשלות רגשית הינה מרכיב משמעותי בחלק מההתמודדויות המנטאליות והיא תורמת את חלקה להתפתחות מחלות פסיכו סומאטיות כמו אסטמה ואולקוס. הקושי הרגשי שלנו להסתגל הוא מאפיין אישיותי קבוע אצלנו ההופך חלק מהמחלות הגופניות לכרוניות. אנשים הנוטים למצבי רוח עשויים להיות תגובתיים מאד לנוכח גירויים חיצוניים והמצבים המנטאליים ה

מאת הנסג'י יוגנדרה (תרגום מאנגלית בהרשאת המחברת ע"י ט.ר. פורסם ב"יוגה ובריאות" ירחון היוגה אינסטיטיוט, מומביי, אוגוסט 2015) ביוגה סוטרות, פראנהימה מוזכרת כשלב הרביעי. השלבים הקודמים הם עידון מודע של הרגשות, משמוע של החיים ותמרון פיסי. הרגשות שלנו הם תחילתו ובמרכזו של היישום היוגי. ברגע שבו אתה רוגז, חרד, מתוח וכו' הדבר משפיע מיידית על כל ההוויה שלך, על האישיות שלך ובאופן טבעי גם על הנשימה. נשימה הינה פעולה בה אנו יכולים להתבונן. מערכת הנשימה היא המערכת הגופנית היחידה שיכולה לפעול באופן רצוני כמו גם באופן בלתי רצוני. בשל כך היוגים נתנו לה חשיבות מקסימאלית. אבל אם ננסה לשלוט בנשימה בלי לעבוד על הרגשות, נתקל בבעיות ובקשיים. הפעולות שאנו מבצעים, העשייה שלנו היא גם חשובה. אם אדם נוהג לשבת זמן רב מול הטלוויזיה או כל מסך אחר, אבוד במחשבותיו, גם נשימתו לא תהיה רגועה. הוא אמנם ינשום פנימה חמצן אבל היות והזרימה בגוף אינה טובה, לא כל תא בגופו יקבל את מידת החמצן הדרושה. היוגה אותה אנו מלמדים (ביוגה אינסטיטיוט מומביי הודו) אנו תמיד מלמדים אסנות ה