רוגע ביוגה - בריאות וחופש

  סוריה נמסקאר (Surya Namaskar) כאימון יוגה מודרני: המפגש בין מסורת רוחנית ותרבות הגוף של המאה ה-20 תקציר תקציר מאמר זה בוחן את האבולוציה ההיסטורית והתרבותית של "ברכת השמש" (Surya Namaskar), אחד הרצפים המרכזיים והמוכרים ביותר בתרגול היוגה הדינמי המודרני. בעוד שהתפיסה הרווחת בקרב מתרגלים רבים מייחסת לרצף זה שורשים עתיקים בני אלפי שנים, ניתוח היסטורי ביקורתי חושף תמונה מורכבת בהרבה. המאמר מדגים כיצד ברכת השמש המודרנית נולדה במהלך המאה ה-20 כתוצאה מסינתזה מכוונת בין פולחן דתי עתיק, לאומנות הודית אנטי-קולוניאליאלית, ותרבות גוף (Physical Culture) מערבית. דרך בחינת תרומתם של הראג'ה מאאונד ושל המאסטר טי. קרישנמצ'ריה, המאמר משרטט את תהליך ה"יוגיזציה" של אימון גופני חילוני, ומציע מסגרת פילוסופית חדשה להבנת היוגה כמדע חי, דינמי ומשתנה. 1. מבוא: ניפוץ מיתוס הקדמוניות של ברכת השמש עבור מתרגל היוגה העכשווי, המעבר הזורם בין עמידת מוצא, כפיפה לפנים, פלאנק, וחזרה לתנוחת "כלב מביט למטה" נתפס כמעט כאקט אינטואיטיבי, טבעי ורצוף קדושה. בקרב קהילות מתרגלים רבות קיימת הנ...

  בימים שבהם כותרות החדשות סובבות סביב הסלמה, איומים ביטחוניים ודיונים על מתקפה באיראן , קל להרגיש שהפילוסופיה העתיקה של ה יוגה שייכת לעולם אחר – מנותק, רוחני ומרוחק מהמציאות המדממת שלנו. אך האמת היא הפוכה לחלוטין. הטקסטים הקלאסיים נכתבו בדיוק עבור רגעי המשבר הללו, כעוגן מעשי להתבוננות קרה וצלולה במציאות. הטומאה שבפגיעה: השיעור של הסאנקיה קאריקה הסאנקיה קאריקה של אישוורה קרישנה (מהמאות ה-4 וה-5 לספירה) היא טקסט יוגי מרתק המתמקד בפרקטיקה של שחרור. היא מבהירה בפירוט את תפקידה היחיד של המציאות הגשמית סביבנו: לאפשר למהות הטהורה שלנו (הפורושה, הנשמה או התודעה) ללמוד, להתנסות ולהתפתח. כבר בקאריקה השנייה, ממש בפתיחת הטקסט, אישוורה קרישנה בוחן את הדרכים שבהן בני האדם מנסים להיפטר מהסבל של העולם, ומביע סלידה מפורשת מהטקסים הדתיים הוודיים של תקופתו. לדידו, הפולחנים הללו טמאים. פרשניה המובילים של הסאנקיה קאריקה, גאודפאדה ווצ'ספטי מישרה, מסבירים כי המושג "טומאה" ( Avishuddhi ) מתייחס כאן ישירות לפגיעה, לאלימות ולהקרבה של בעלי חיים במהלך אותם טקסים. כבר אז, האלימות סומנה כמקור לזיהום...

מתרגלים רבים מכירים את הרגע הזה בשיעור: אנחנו נכנסים לפיתול עמוק ומרגישים נהדר, אבל כשאנחנו עוברים לצד השני – הגוף פתאום מרגיש "תקוע". כאילו מדובר בשני גופים שונים לגמרי. חוסר האיזון הזה בין ימין לשמאל הוא לא רק טבעי, הוא כמעט בלתי נמנע. אז למה זה קורה ואיך כדאי  לגשת לזה על המזרן?  הנה הגורמים המרכזיים: 1. דומיננטיות צידית והרגלי יומיום רובנו "ימניים" או "שמאליים", וזה משפיע על הגוף הרבה מעבר לכתיבה. לאורך עשורים, הצד הדומיננטי שלנו הופך לחזק יותר, אך לעיתים קרובות גם למתוח וקצר יותר. דפוסי פיצוי: נשיאת תיק על כתף אחת, עמידה ממושכת על רגל דומיננטית או אפילו הדרך שבה אנחנו מחזיקים את הטלפון, יוצרים א-סימטריה מצטברת בשרירי הליבה והגב. 2. המבנה הפנימי: אנחנו לא מראה למרות שהגוף נראה סימטרי מבחוץ, המבנה הפנימי שלנו רחוק מכך: איברים פנימיים: הכבד הגדול ממוקם בצד ימין, בעוד הלב והטחול בצד שמאל. המיקום הזה משפיע על חופש התנועה של הסרעפת ועל האופן שבו הצלעות נפתחות בכל צד. א-סימטריה בשלד: הבדלים קלים באורך הרגליים או נטייה עדינה בעמוד השדרה (סקוליוזיס...