פ עולה רדיקלית להצלת הקורבנות והקורבנות הבאים ישראל הצועדת על חרבה מהווה מדגרה להיווצרות הוויה טראומטית בקרב תושביה. הוויה טראומטית זו והשפעותיה המתמשכות מטביעה את חותמה על המרקם הישראלי אותו הרעידו והשחיתו לבלתי הכר פרעות אוקטובר האחרון. אל הטראומה מהפעולות האלימות וה טרוריסטיות שבוצעו נגד ישראלים נוספה תחושת השבריריות ו אובדן האמון במערכת הצבאית, במשטר ובמנהיגות הפוליטית. ערעור תחושת הביטחון האישי לנוכח החידלון המדיני והצבאי בהגנה על האזרחים מפני המרצחים לצד ההימנעות משחרורם של יותר ממאה אזרחים ה חטופים בעזה מרחיבה את מעגלי הדחק גם אל מי שהמצב המלחמתי המתמשך לכאורה לא נוגע בהם אישית. לצד האימה מ טרור , אלימות ותוקפנות מצד האחר מתעצבת אימת הזיהוי , מיהו עמית ומיהו טורף, על מי ניתן לסמוך ומי בגד והכזיב ? תחושת הקרקע הנשמטת לנוכח הירידה ואף העלמות האמון במי שאמור באופן טבעי ומוסכם לסוכך ולהגן משאירה את מנעד הגוף-נפש שברירי ו מעורער ומהווה כשלעצמו מקור להיווצרות הווית דחק טראומתי המתפתחת בקרב הרגישים המועדים לכך יותר. הרחבתו של מושג ה" מלחמה " המופנם במציאות הישראלית
מ כבדות , כהות, חוסר אונים , דריכה במקום - למיקוד, בטחון עצמי , פתיחות ו התקדמות - באמצעות אנרגיה של תנועה, התרחבות ופעולה. היוגה וה סאנקיה מתארות את הבסיס על פיו מתנהל המופע הבלתי יציב והמשתנה תמיד של המציאות. טאמאס, רג'אס ו סאטווה . שלושת מצבי החומר, אנרגיות מופשטות המעצבות את הקיים והנגלה. האימון, שיש בו מפגש מותאם באמצעות הגוף והנשימה, מחולל תזוזה עדינה ומכוון ל השבת האיזון בין שלושת המצבים, מרכז שהוא מקור ה well being -בריאות. מה נרצה? לעורר את תודעת המתלמד , את הראש הפתוח תמיד, את הגישה הסקרנית כמו זו של ילד , ללא תלות בגיל הביולוגי, במעמד, בהשכלה. אפילו לא בניסיון. לערער על המחשבות שהיו לנו עד עתה, לאוורר ולבדוק אותן כל העת - הייתכן שאני טועה? אולי יש עוד זווית עליה לא חשבתי? להזכיר להישמר מפני ה קפאון המחשבתי, ה נוקשות האידאולוגית, ה עיקשות וההפרדה בין "אהוב" ו"שנוא", בין "שלי" ל"לא שלי". המחשבות הן אובייקט חומרי מתחלף, משתנה , המקבל פנים וצורות חדשות ומתעדכנות כל העת. האם נגביל את עצמנו ונצמד אליהן? נתעקש? יוגה היא, בין