רוגע ביוגה - שיעורים בזום ובסטודיו

  בימים שבהם כותרות החדשות סובבות סביב הסלמה, איומים ביטחוניים ודיונים על מתקפה באיראן , קל להרגיש שהפילוסופיה העתיקה של ה יוגה שייכת לעולם אחר – מנותק, רוחני ומרוחק מהמציאות המדממת שלנו. אך האמת היא הפוכה לחלוטין. הטקסטים הקלאסיים נכתבו בדיוק עבור רגעי המשבר הללו, כעוגן מעשי להתבוננות קרה וצלולה במציאות. הטומאה שבפגיעה: השיעור של הסאנקיה קאריקה הסאנקיה קאריקה של אישוורה קרישנה (מהמאות ה-4 וה-5 לספירה) היא טקסט יוגי מרתק המתמקד בפרקטיקה של שחרור. היא מבהירה בפירוט את תפקידה היחיד של המציאות הגשמית סביבנו: לאפשר למהות הטהורה שלנו (הפורושה, הנשמה או התודעה) ללמוד, להתנסות ולהתפתח. כבר בקאריקה השנייה, ממש בפתיחת הטקסט, אישוורה קרישנה בוחן את הדרכים שבהן בני האדם מנסים להיפטר מהסבל של העולם, ומביע סלידה מפורשת מהטקסים הדתיים הוודיים של תקופתו. לדידו, הפולחנים הללו טמאים. פרשניה המובילים של הסאנקיה קאריקה, גאודפאדה ווצ'ספטי מישרה, מסבירים כי המושג "טומאה" ( Avishuddhi ) מתייחס כאן ישירות לפגיעה, לאלימות ולהקרבה של בעלי חיים במהלך אותם טקסים. כבר אז, האלימות סומנה כמקור לזיהום...

מתרגלים רבים מכירים את הרגע הזה בשיעור: אנחנו נכנסים לפיתול עמוק ומרגישים נהדר, אבל כשאנחנו עוברים לצד השני – הגוף פתאום מרגיש "תקוע". כאילו מדובר בשני גופים שונים לגמרי. חוסר האיזון הזה בין ימין לשמאל הוא לא רק טבעי, הוא כמעט בלתי נמנע. אז למה זה קורה ואיך כדאי  לגשת לזה על המזרן?  הנה הגורמים המרכזיים: 1. דומיננטיות צידית והרגלי יומיום רובנו "ימניים" או "שמאליים", וזה משפיע על הגוף הרבה מעבר לכתיבה. לאורך עשורים, הצד הדומיננטי שלנו הופך לחזק יותר, אך לעיתים קרובות גם למתוח וקצר יותר. דפוסי פיצוי: נשיאת תיק על כתף אחת, עמידה ממושכת על רגל דומיננטית או אפילו הדרך שבה אנחנו מחזיקים את הטלפון, יוצרים א-סימטריה מצטברת בשרירי הליבה והגב. 2. המבנה הפנימי: אנחנו לא מראה למרות שהגוף נראה סימטרי מבחוץ, המבנה הפנימי שלנו רחוק מכך: איברים פנימיים: הכבד הגדול ממוקם בצד ימין, בעוד הלב והטחול בצד שמאל. המיקום הזה משפיע על חופש התנועה של הסרעפת ועל האופן שבו הצלעות נפתחות בכל צד. א-סימטריה בשלד: הבדלים קלים באורך הרגליים או נטייה עדינה בעמוד השדרה (סקוליוזיס...

  מהאישי אל הקהילתי, האם להסתפק ברווחה פרטית או לשאוף לקדם טוב בעולם? בעולם רווי קונפליקטים, שבו המתח בין הפרטי לציבורי הולך ומחריף, התורה הבודהיסטית מציעה גשר ייחודי בין הפסיכולוגיה של המעמקים לבין האתיקה החברתית.  הבודהיזם מעולם לא נתפס כדת דוגמטית המנותקת מהוויית החיים, אלא כמתודולוגיה של התבוננות ושחרור. המסע הבודהיסטי מתחיל בנקודה האינטימית ביותר – התודעה האנושית – אך הוא אינו מסתיים שם.  לאורך אלפיים וחמש מאות שנה, התפתח הבודהיזם מתורה השואפת לשלווה פנימית לאידיאולוגיה חברתית ופוליטית המציבה את החמלה כמרכיב חיוני בניהול מדינה. האתיקה של התודעה: הגלגל ומרכיביו בבסיס התורה הבודהיסטית ניצבת "הדרך בת שמונה השלבים" ( Ariya Atthangika Magga ).  בניגוד לתפיסה המערבית הליניארית של התקדמות, הבודהיזם משתמש בדימוי הגלגל – שבו כל מרכיב מזין את משנהו בו-זמנית. המטרה המרכזית היא עקירתם של "שלושת הרעלים"(Kleshas): הבורות, ההשתוקקות והדחייה. חטיבת המוסר (Sila): הבסיס אינו טקסי אלא פרקטי. ללא ריסון עצמי, דיבור מיטיב והימנעות מפגיעה, התודעה נותרת במצב של סערה רגשית ומבוכה שאינ...

במסורת הבודהיסטית, דמותו של הבודהה מצטיירת לעיתים קרובות כזו של מרפא. דימוי זה אינו מקרי; הוא משקף גישה פנומנולוגית ייחודית לקיום האנושי, המבקשת לאבחן את אי-הנחת היסודית של החיים ולהציע לה מזור מעשי. בלב משנה זו עומדות ארבע האמיתות הנאצלות, המהוות את התשתית הלוגית לדרך בת שמונה הנתיבים. הקשר בין האמיתות לדרך הוא הקשר שבין האבחנה הקלינית לבין תוכנית השיקום: אם האמיתות מגדירות את טבעו של הסבל ( Dukkha ) ואת מקורו בהשתוקקות ובבורות, הרי שהדרך בת שמונה הנתיבים היא הפרוטוקול המעשי להתמרת התודעה ולשחרורה. הצעידה בדרך מתחילה בשינוי הפרספקטיבה, במה שמכונה חטיבת החוכמה ( Paññā ). הנתיב הראשון, השקפה נכונה , אינו דורש אמונה עיוורת אלא הבנה של חוק הסיבה והתוצאה ושל ארעיותן של כל התופעות. כפי שנאמר ב- Saccavibhanga Sutta (הדרשה על ניתוח האמיתות): "ההבנה של הסבל, הבנת מקור הסבל, הבנת הפסקת הסבל והבנת הדרך המובילה להפסקת הסבל – זוהי השקפה נכונה" . הבנה זו מתגבשת לכדי כוונה נכונה , שהיא החלטה פנימית לפעול מתוך חמלה וויתור על האגו. דוגמה לכך בחיי היום-מיום היא היכולת לזהות דחף לפעול מתוך כע...

היציבות שלנו ברגע הזה היא בסיס לבחינת הקושי העצום עימו מתמודדים נפגעי המלחמות. על המחויבות המהותית שלנו כבני אדם לקדם שלום ולהתנגד למנהיגים המובילים את האזור והעולם לכאוס ולאלימות. מדיטציה מודרכת לשלום עולמי מתוך השיעור השבועי לתלמידים בהודו 10/03/2026 השיעור הועבר מן המקלט של הספריה העירונית בקרית-ביאליק, ישראל

כאשר סידהארתה גואטמה, המוכר כבודהה ("זה שהתעורר"), נשא את דרשתו הראשונה בפארק הצבאים בסארנאת ליד ורנאסי שבהודו לפני כ-2,500 שנה, הוא לא הציג דוגמה דתית או מערכת חוקים תיאולוגית. תחת זאת, הוא הניח תשתית למבנה אנליטי-פסיכולוגי שנועד לאבחן את מצבו הקיומי של האדם ולהציע פתרון אופרטיבי למצוקותיו. מבנה זה, המכונה "ארבע האמיתות הנאצלות" (Caturāryasatyāni), מהווה את עמוד השדרה של הפילוסופיה הבודהיסטית הקלאסית. מאמר זה יבקש לפרק את המבנה הלוגי של ארבע האמיתות, לעמוד על עומקן הפילוסופי ולבחון את הדרך המעשית המוצעת בהן לשחרור מסבל. האמת הראשונה: פנומנולוגיה של ה"דוקהה" (Dukkha) האמת הראשונה קובעת כי "החיים הם סבל". אולם, תרגום המילה הפאלית Dukkha כ"סבל" בלבד חוטא לעומק המושג. בבודהיזם הקלאסי, דוקהה מתייחסת לטווח רחב של חוויות – החל מכאב פיזי קיצוני ועד לתחושה מעודנת של חוסר סיפוק או "חריקה" במנגנון המציאות. המסורת הקלאסית מחלקת את הדוקהה לשלוש רמות: דוקהה-דוקהה (Dukkha-dukkha): הסבל הגלוי והישיר – מחלה, פציעה, פרידה מאדם אהוב ומוות. ויפ...