אדם שמח יכול להסתדר עם כל השינויים. שנאה, לעומת זאת, מעוררת פחד והתנגדות לשינוי, כל שינוי. אנשים רוצים שהדברים ישארו כפי שהינם, רובנו מבקשים לשמור על הסטטוס קוו ומתכחשים לשינויים. הדבר גורם להצמדות עזה לגוף ולמצב ההוויה ולהתנגדות עזה לכל השתנות בהם. זו, כמובן, אי הבנה מהותית מצידו של הפרט המשוכנע שהוא יכול למנוע דברים ולמנוע שינויים. אך גישה מחשבתית זו מחלחלת כה עמוק אל הנפש שלנו שאנו מפתחים פחד כמו-חייתי מפני כל השינויים, שהמשמעותי והעז שבהם הוא המוות. פחד זה הופך להיות מבוסס בנו, אינסטינקט בסיסי המלווה אותנו כל הזמן. הצמדות זו והדחף לשימור עצמי נטועים גם בקרב מי שלכאורה מבינים את טבעם של החיים.
אינסטינקט זה של הפחד משינוי והחרדה מאובדן הזהות העצמית הוא עוצמתי ונפוץ אצל מרבית החיים והקשה ביותר להכלה. אם אדם מעוניין להתבונן בו עליו להתחיל מבסיס הסבל, ממחולל הסבל הראשון. אלא אם כן לאדם יש אמונה ובטחון בדרך היוגה קשה להתמודד עם אינסטינקט זה. תלמידי יוגה מנוסים שחיו בהודו היו כה חדורי אמונה בנתיב הרוחני כך שלא היה בהם כל פחד. דבקות כזו בדרך היוגה כמו מביאה להתמוססות הדרגתית של תחושת וחווית האני. אדם יכול להתבונן על גופו כמשהו חיצוני ובכך נחלשת לאט לאט ההצמדות. האדם עסוק פחות ופחות בהשגת אובייקטים מענגים. כשלאדם אין שום הצמדות, כך גם אין בו שום שנאה ובהעדר שנאה - נחלש ונעלם הפחד. כפי שנהוג לומר, אף פילוסוף אינו יכול להתמודד עם כאבי השיניים שלו. קשה למצוא בן אדם שאינו מפחד ממותו. בני האדם נוטים להצמד למה שיש להם וחוששים לאבד. אדם חושש אם הוא רואה קמט על פניו, אם דבקה בו מחלה או שערו הלבין. אם הוא מאבד את היכולות הביולוגיות כמו התאבון הטבעי, יכולת השינה וכיוב.
אביניוושה היא, כאמור, הצמדות קיצונית לכל דבר ופחד לאבד אותו, בעיקר את החיים עצמם והיא מונעת מאתנו להנות מהחיים במלואם. תלמיד יוגה המצליח להתמודד עם מחולל סבל זה הוא נשמה חופשיה ומשוחררת, ג'יוואנמוקטה.
Jayadeva Yogendra Dr. & Smt. Hansaji, Talks on the Yoga Sutras of Patanjali, The Yoga Institute 2009, Mumbai, India
* תורגם באישור מהיוגה אינסטיטיוט מומביי.
תגובות