אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה ...
האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט: Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים, לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר. ...
הליכה – לשם מה, מה, מתי, היכן, כיצד? דמיינו שהייתה תרופה בחינם, ללא תופעות לוואי, זמינה לכל אדם, שאינה דורשת מרשם — ובכל זאת משפרת כמעט כל מדד בריאותי אפשרי: בריאות לב־ריאה, איזון סוכר, מצב רוח, שינה, אריכות ימים ועוד. התרופה הזו קיימת. קוראים לה הליכה . מחקרים רחבי היקף מצביעים על כך שהליכה יומית מפחיתה סיכון לתמותה, משפרת תפקוד מטבולי, ומקדמת בריאות נפשית וגופנית כאחד. במסורת היוגה, הגוף נתפס ככלי שיש להשתמש בו בתבונה, ברכות ובמודעות. הליכה — התנועה האנושית הבסיסית ביותר — מבטאת בדיוק את אותם עקרונות: • קצב טבעי • נשימה חופשית • תשומת לב • יציבות • התקדמות צעד אחר צעד הליכה אינה נפרדת מהיוגה — היא המשך טבעי שלה. אין צורך לבחור. אפשר ואף רצוי לשלב בין השתיים. לשם מה? למה בכלל ללכת? 1. בריאות מטבולית: הליכה מפעילה את השרירים הגדולים של הגוף, ובכך מגבירה את קליטת הגלוקוז לתאים ללא צורך באינסולין. הליכה קצרה של 10 דקות אחרי ארוחה מפחיתה את עליית הסוכר בכ־30%. ההליכה מפעילה את מערכת העיכול ומסייעת בהנעה שלה. 2. בריאות לב־ריאה: הליכה יומית מפחי...
תגובות