יוגה היא הגישה לחיים
שיעורים יישומיים בפילוסופיה של היוגה טל רביד 054-4639953
לקרוא יחף את הבהגווד גיטא
קריאה בבהגווד גיט היא תזכורת קבועה - להסתכל עמוק עמוק פנימה ולחפש את ההבנות הגדולות (ואת הישועות האמיתיות), בתוך עצמך.
אחד ממורי האהובים סיפר לי כי הוא קורא כל ערב פרק מהגיטה ותמיד מוצא בו משהו מעצמו. תשובה, הבנה, פרספקטיבה.
מורי קורא את הגיטה ללא כל תרגום או ביאור (ממרום גילו ונסיונו בוודאי קרא כבר אי אלו מפרשים והאזין לאי אלו מרצים).
לדבריו, הקריאה הישירה הבלתי-אמצעית ונעדרת המתווכים (להוציא התרגום מסנסקריט לאנגלית, הינדית או כל שפה אחרת) היא מבחינתו לימוד עצמי. הגיטה, אמא גיטה כפי שהוא מכנה את היצירה, נותנת לו את המענה לצורך הקיים אצלו ברגע הקריאה. כל מה שאתה מחפש נמצא שם, הוא אומר. הגיטה הרי נכתבה הישר מפיו של אלוהים.
הוא פותח פרק ומתחיל לקרוא. נותן לכתוב לשקף לו את עצמו.
אימצתי את ההמלצה המרגשת של מורי האהוב.
בספרייתי שפע תרגומים לעברית יחד עם פרשנויות לרוב. גם כמה וכמה ספרים עבי כרס המבארים את האפוס המרכזי הזה מתוך המהבראטה, את היצירה שהיא אולי היצירה המרכזית בעולם היוגה.
יצא לי גם ללמוד כמה וכמה פעמים את הנושא הן עם מורים-חוקרים מהאקדמיה והן עם מורים ליוגה ומורים רוחניים.
אך ברוח ההמלצה, מנסה להניח בצד את המעט שאני יודע, את שפע הידע התאורטי שעבר דרכי בהקשר לגיטה.
ולקרוא את היצירה נטו, כפי שהיא, מתוך ספר מינימליסטי (המביא את הגיטה ה"נקייה" בתרגום לאנגלית).
את הספר קניתי ממוכר ספרים בחנות אנונימית (לא אוניברסיטאית, לא של ארגון רוחני, לא מרשימת המומלצות של הלונלי פלאנט) באזור רגיל מאד במומביי (לאחר שהמוכר החייכן המליץ לי עליו בחום).
הלימוד הזה מזמן לי גיטה אינטימית, ישירה וריגשית. ייתכן מאד שאני מפספס כמה זוויות והקשרים, פרשנויות ונגיעות היקפיות - אך חווה מפגש פנימי מסוג מיוחד. מפגש אינטימי, ריגשי, מסקרן. מפגש שלעיתים מעורר סיפוק פנימי רב ולעיתים, מעורר אי שקט וסערה.
כלכך נעים, לעיתים קשה, ובעיקר מחכים ומפעים לגשת אל היצירה מבלי לדעת כלום מראש ,תוך השתדלות לעיין בה מתוך גישת beginner's mind , תודעת התלמיד המתחיל (והרי אני בהחלט כזה).
מוצא עצמי מתענג על חדוות המפגש עם הבלתי מוכר ומוצא את הגיטה מצליחה לעורר בי כמות הגונה של אנרגיה פנימית אופטימית ורווית אושר.
האופציה של להביא את עצמי מבחירה אל תוך הידוע פחות, לשכוח את עצמי בתוך שדותיה של ארץ מעט פחות זרועה היא חוויה ריגשית משמעותית.
אבל זו הרי הגיטה, אומר לי מורי היקר. כלום ציפית ממנה למשהו פחות מסעיר מזה?
פוסטים פופולריים מהבלוג הזה
אנו מזדעזעים למשמע עוולות המתרחשות רחוק מאתנו, אבל עוולות המתקיימות מתחת לאף כמו אינן מעוררות דבר. יש לנו יכולת מופלאה להפוך ל"לא אישי" את הקשה הקרוב ובכך כאילו להעלימו. נאמנים לתרבות הריאליטי וההקצנה הפסיכולוגית, אנחנו מזועזעים מאירוע גדול שקרה, ממשהו חזק, שיש בו שפע של דם, צבע ודמעות, אבל את העוולות היומיומיות המתרחשות אצלנו קרוב איננו מזכים אפילו במבט קצר. הצורך לכבס ולנקות את המצפון שחש במצוקה מובילנו שוב ושוב לפעולות מוחצנות ומיוחצנות של עזרה ונתינה אבל הללו אינן כרוכות בוויתור משמעותי ובשל כך גם השפעתן מינורית וחיוורת. רבים מכורים לתנועה, נעים ממנעד רגשי גבוה למנעד רגשי גבוה יותר וכל מה שקורה בעצימות נמוכה יותר כמו לא נוגע. הסירוב להבין שמשהו לקוי מאד קיים באורח חיים שהשגיות, תועלתנות, חומרנות וציניות שורה בו, לוקח אותנו למחוזות רחוקים ובלבד שנפנה מעצמנו את הצורך להסתכל קרוב ולהתמודד. למעשה, איננו סבורים שיש קשר בין הדברים, בין הערכים הבולטים המנחים אותנו לבין אלימות, סבל, חולי, עוני ובושה. נראה שזו גזרת גורל, אבל היכולת לשנות ולהשפיע היא גדולה יותר ממה ...
האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין? מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט: Sarve Gunah Kancam Asrayante , כל הדברים הטובים טמונים בזהב. זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו. אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח. אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד. בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים, לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר. ...
הליכה – לשם מה, מה, מתי, היכן, כיצד? דמיינו שהייתה תרופה בחינם, ללא תופעות לוואי, זמינה לכל אדם, שאינה דורשת מרשם — ובכל זאת משפרת כמעט כל מדד בריאותי אפשרי: בריאות לב־ריאה, איזון סוכר, מצב רוח, שינה, אריכות ימים ועוד. התרופה הזו קיימת. קוראים לה הליכה . מחקרים רחבי היקף מצביעים על כך שהליכה יומית מפחיתה סיכון לתמותה, משפרת תפקוד מטבולי, ומקדמת בריאות נפשית וגופנית כאחד. במסורת היוגה, הגוף נתפס ככלי שיש להשתמש בו בתבונה, ברכות ובמודעות. הליכה — התנועה האנושית הבסיסית ביותר — מבטאת בדיוק את אותם עקרונות: • קצב טבעי • נשימה חופשית • תשומת לב • יציבות • התקדמות צעד אחר צעד הליכה אינה נפרדת מהיוגה — היא המשך טבעי שלה. אין צורך לבחור. אפשר ואף רצוי לשלב בין השתיים. לשם מה? למה בכלל ללכת? 1. בריאות מטבולית: הליכה מפעילה את השרירים הגדולים של הגוף, ובכך מגבירה את קליטת הגלוקוז לתאים ללא צורך באינסולין. הליכה קצרה של 10 דקות אחרי ארוחה מפחיתה את עליית הסוכר בכ־30%. ההליכה מפעילה את מערכת העיכול ומסייעת בהנעה שלה. 2. בריאות לב־ריאה: הליכה יומית מפחי...
תגובות