מהי הפעולה היוגית הנכונה בזמנים של מציאות אסונית?
פטנג'לי מהרישי מציין ביוגה סוטרה (2.16): "הכאב העתיד לבוא, יש להימנע ממנו".
כותב על כך ד"ר ג'אדיידב יוגנדרה, שהיה המורה שלי במהלך שנות לימודיי ביוגה אינסטיטיוט מומביי בפרשנותו המלומדת ליוגה סוטרה (בהוצאת TYI, מומביי 2009):
כאב הוא תופעה חובקת כל. והמאמץ (היוגי) הוא להימנע מכאב. זו המטרה המרכזית, לפי פילוסופיית הסאנקייה. להתגבר על כאב צפוי באופן מלא זו ההבנה המרכזית בכתבי הסאנקייה. כל ייצור אנושי, לצד המרדף אחרי אוכל ומנוחה מחפש ביטחון, מחסה והימנעות מכאב וסבל. הכאב מתחולל ע"י מספר מחוללים. הוא מתרחש ע"י מחלות פיסיות, ע"י הפרעות מנטליות ובדרך של אירועים חיצוניים ואסונות. המאמץ היוגי הוא להימנע מכאב לחלוטין.
כפי שידוע לכולנו, בדרך כלל איננו מסוגלים לעשות כך. אנו מנסים תרופות ואמצעי בידור והשכחה ואמצעים מגוונים נוספים. בסאנקייה קאריקה מצוין כי בגלל שאדם אינו מוצא מזור לכאב בדרכים אחרות הוא פונה לסאנקיה וליוגה.
הגישה היוגית כאן היא לא רק להימנע מהכאב שמתרחש עכשיו ושמורגש כעת, בגלל שניתוק הכאב הנוכחי מצריך אימון מתמשך. ...מה שמוצע ע"י היוגים הוא ששינוי משמעותי חייב להתרחש כך שכל סוג כאב, פיסי, מנטלי, רגשי - לא יתהווה. באופן מדויק הכוונה היא לפתח גישה יוגית שבליבה אי הזדהות עם העולם הקונקרטי-החומרי. זו פעולה דו שלבית, הימנעות מהפעולה שמחוללת את הכאב ואם כאב מתחולל, נהפך לבלתי מזוהים עימו.
Yogendra Jayadeva Dr, Thoughts on the Yoga Sutras of Patanjali, The Yoga Institute, Mumbai.India, 2009
***
היוגה, פנים רבות לה, צבעים, הבנות וקולות - ונדמה כי לצד ההבנה-ההסכמה (הראויה!)
אודות הקוד האתי שלה שבליבו השאיפה הרדיקלית להימנעות מכוונת מאלימות באשר היא - מבינים ורואים מורים ליוגה באופן מגוון ושונה את הפעולה הנכונה שבה עליהם לנקוט עבור הקהילה בה הם פועלים.
האירועים הקשים שפקדו את המרחב שלנו ושקיבלו את ביטויים האלים, המרושע והזדוני עם התקפת הטרור הנפשעת על ישראלים ב7 באוקטובר 2023, הותירה את כולנו פעורי פה ומזועזעים.
כמורים ליוגה המתמחים בהתבוננות ישירה על המציאות תוך ניסיון להבינה עמוקות, באמצעות ניסיון ומאמץ מתמשך לזיכוך, קילוף והסרה של היבטים תלויי דת, תרבות, רגשות, השקפת עולם, וכל שאר המשתנים שהם בעיני המתבונן (ההבחנה בין "שלי" ל"לא שלי" והחתירה לאמת, סאטייה, המורכבת ככל האפשר מעובדות מופחתות-נטולות פרשנות) - מעוררת בנו התקופה בה אנו חיים, אתגרים משמעותיים.
מהי הפעולה הנכונה בה עלינו לנקוט לטובת המקום, הקהילה והחברה בה אנו פועלים? וכיצד נציל את עצמנו ואת הקהילה שלנו מפני האסון המתהווה?
במסגרת סדרת הפודקאסטים הדו-שבועית שלנו שגיא וטל מדברים על יוגה, שוחחנו עמיתי וחברי שגיא יערי, מורה בכיר ומנוסה וחבר יקר ואני על נושא זה ועוד. השיחה חשפה חילוקי דעות בינינו והסתיימה בשאלה מרכזית וגדולה אודות לב היוגה במרחב משברי: האם העשייה שלנו צריכה לפנות אל הקונקרטיזציה של מניעת הסבל (המתהווה? הבא?) או האם אנו צריכים להיות נאמנים לטיפוחם והוראתם של כלי יוגים הממוקדים בנשיאה מקלה בעול הסבל הנוכחי? וכיצד כל זה קשור אל החודשים שקדמו לאסון ה7 באוקטובר? האם בבחירה של כמה מאתנו להימנע מהדהוד תחזית המציאות העתידה לבוא (=הכאב המתהווה) שהושמעה חודשים ארוכים ע"י כל הגורמים המקצועיים בתחומי הביטחון בישראל ללא הבדל הטיה פוליטית ובחירתנו לשמור על "הווית הפנים" לא עשינו מספיק כדי למנוע את האסון? וכאמור, מה אנו צריכים לעשות כעת לנוכח כאב שאולי מתהווה בימים אלו?
השיחה היתה כואבת ולוהטת ולא תמיד בהתאם לפרוטוקול היוגי של שלווה ונימוס. במהלכה כיניתי סוואמי יוגה מפורסם בכינוי לא הולם ואני כמובן מתנצל על כך (נסחפתי ושגיתי בהתבטאותי). נאמנים לעיקרון של שידור השיחה ללא עריכה כדי להציג את מה שהיה ללא פילטרים לא מחקתי את דבריי ואני כאמור מתנצל עליהם מכל לב.
מאחלים ימים שקטים ושלווים!
שגיא וטל מדברים על יוגה - פרק 4:
תגובות