הארות על נשימה באימון היוגה

כיצד נושמים ביוגה וכיצד ניתן לתרגל תנועה בשילוב נשימה?

תשומת הלב אל הנשימה והשימוש בה היא מאפיין ייחודי של האימון ביוגה. הנשימה איננה רק כניסתו והוצאתו של אוויר כי אם המקבילה של תהליך הטמעת פראנה (אנרגיית החיים, ביו-אנרגיה). במהלך האימון הנשימה מובילה אותנו; כשהנשימה מפסיקה, נעצרת, קשה ו/או כבדה -  זו אינדיקציה ברורה לעצירה ולבירור. 

תמיד התרגול ביוגה הוא תואם נשימה: כאורך הנשימה כך גם אורך התנועה. 

כשהנשימה מסתיימת, כך גם התנועה ולהיפך.

הנשימה ביוגה היא מהאף (שאיפה ונשיפה) ובמידה ולא ניתן לנשוף מהאף, נעשה זאת מהפה, אך נשתדל להקפיד לפחות על שאיפה יוגית נכונה, כלומר על הכנסת האוויר דרך האף בו מצויים פילטרים טבעיים (שערות האף המנקות עצמים, אבק ולכלוך והריריות המצמצמות את השפעתם של וירוסים וחיידקים).

תנועה הדורשת התארכות והתרחבות נעשה תוך שאיפה, תנועה הדורשת השתרשות והתייצבות נעשה תוך נשיפה.

בעת כפיפה אחורנית - שאיפה.

כפיפה קדימה - נשיפה.

כפיפה הצידה - נשיפה.

תנועה בפיתול - נשיפה.

מתיחה מעלה - שאיפה.

בזמן החזקת התנוחה, נשימה טבעית וזורמת למשך הזמן המוגדר לתנוחה. כניסה לתנוחה ויציאה ממנה היא בהתאם להסבר למעלה☝.

אנשים בריאים המעוניינים להעמיק את ההשפעה המנטאלית והגופנית של התרגול יכולים לבצע את התנוחות השונות הכלולות באימון באופן דינאמי תוך עצירת נשימה והשהייתה בזמן ההישארות בתנוחה.

החזקת הנשימה אחרי השאיפה (Retention) מחזקת את בית החזה ואת איבריו ותורמת במיוחד להשגת מיקוד, שקט וריכוז.

השהיית הנשימה אחרי הנשיפה (Suspension) מחזקת את אברי הבטן התחתונה ואת הגב התחתון, תורמת להרפיה ומסייעת בניקוי הגוף מרעלים.

שילוב עצירת והשהיית נשימה אינו תמיד מתאים לסובלים מבעיות רפואיות ובמיוחד לסובלים ממחלות קרדיו וסקולאריות ומחלות מערכת הנשימה וכמובן שמוצע לכל מי שמתלבט לגבי יכולותיו להתייעץ עם רופאו.

באימון יוגה דינאמי כל תנועה מלווה בנשימה המתאימה תוך ספירה פנימית של משך הזמן, הקצב בו היא מבוצעת.

הספירה הפנימית, הפעימה, הינה באורך של כשנייה.

משכי הנשימה, החזקתה והשהייתה משתנים ומתעדכנים בהתאם לאופי התרגיל ולצרכיו ויכולותיו של המתרגל.

שילוב עצירות והשהיות הנשימה בתרגול הינו לדברי יוגנדרה, מיסדו של היוגה אינסטיטיוט מומביי ומפתחה של שיטה זו, אימון הנשימה המומלץ, כמו גם הפראנהיאמה (הכוונת אנרגיית החיים) האידיאלית היות והללו מבוצעות תוך שילוב טבעי ומסונכרן עם תנועה הוליסטית ולא כמניפולציה חיצונית שאינה מערבת את כלל

מערכות הגוף.

תוכנית האימון המוצעת כאן הינה בסיס לחקירה ולתשומת לב-מיינדפולנס.

כל גוף, כל מתרגל, שונה מחברו ולפיכך צריך למצוא את דרכו הייחודית אל ההצלחה בתנוחה, אל היכולת לשהות בתנוחה ביציבות ובנינוחות, ללא מאמץ.

ההישג באימון הגופני היוגי מתגבש סביב היכולת לשהות בתנוחה ביציבות ובנינוחות למשך פרקי הזמן המוגדרים (בין 2-10 שניות אם מבוצעת עצירה או השהיית נשימה ועד חצי דקה ויותר לגבי מרבית התנוחות האחרות אותן מתרגלים באימון יוגה כללי.

החיפוש, הבדיקה והאיתור של הנתיב האישי הייחודי המוביל אל ההישג בתנוחה  (יציבות ונינוחות)

- הינם חלק מרכזי באימון והתמדה עקבית ומתמסרת היא הטכניקה היעילה להגיע לתוצאות.

יש המציעים דווקא למתחילים המסוגלים לכך להתחיל להתאמן באופן דינאמי תוך שילוב נשימת יוגנדרה ועם הזמן והשיפור לעבור לאימון סטטי תוך נשימה טבעית במהלך שהייה ממושכת יותר בתנוחה וללא עצירות נשימה.

נדמה כי כל מתרגל יכול לבדוק סוגיה זו על עצמו; ומי שמתקשה בשמירה על ריכוז ומיקוד יכול אולי לראות בגישה זו מפתח יעיל במיוחד להצלחה באימון הפיסי ביוגה ובכל מקרה ראויה, כאמור, הבדיקה האישית לבחינת ההתאמה האישית המיטבית.

אימון מקיף, ממצה ואיכותי כולל בדרך כלל שילוב של שני אופני הנשימה המתוארים כאן.

*איור ראשון, תודה ל RosZie מאתר pixabay. איור שני ע"י פאריה פארחאן מתוך הספר "התנועה אל היסודות" בהוצאת מדף ליוגה.